היי D.J

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/12/2008 | 14:50 | מאת: קריזיונרית

ראשית, רוצה לאחל לך חג חנוכה שמח! מקווה שעובר עליך חג חמים וטעים :-) ולשאלתי - אני מהבוקר מרגישה דחף לפגוע בעצמי (אני עושה את זה לפעמים) מתחולל בתוכי מאבק בין כוחות האור והחושך ונורא בא לי הפעם שאלו הראשונים ינצחו. הבעיה שאני מרגישה אי שקט כזה, מעין קריז, ואני לא יודעת איך לגרום לתחושה המאוד מאוד מאוד לא נעימה הזאת לעבור (חוץ מלעשות את המעשה...שמביא לסוג של הקלה). מה היית ממליץ לי?

לקריאה נוספת והעמקה
25/12/2008 | 21:40 | מאת: דוד ג'קסון

שלום לך ראשית, מעבר לכל עצה או מחשבה כללית, הייתי מציע לך לקחת את הקושי הזה לטיפול ובו לבדוק בצורה ספציפית ומדוייקת כיצד את מצליחה להתמודד עם הרצון לחתוך. מעבר לכך, אני חושב שיש רמז, ממה שאת כותבת, כי את מרגישה שאין לך באמת דרך אחרת להתמודד עם התחושות מלבד פגיעה עצמית, וכי אם לא תעשי זאת התחושות הלא נעימות לא יפסיקו לעולם. את המחשבה הלא נכונה והלא אדפטיבית הזו את חייבת לעצמך לבדוק בכנות ובאומץ. כלומר, לא לחתוך ולצפות במה קורה לתחושות האלה וכיצד זה קורה. מעבר לכך, במידה ויש לך אפשרות "להפנות מבט" לכיוון אחר - חברתית, יצירתית, או אפילו דרך כתיבה לעצמך או כל דבר בו את יכולה לשקוע, הרי שתנועה מעין זו (המבוססת, אגב, על עקרונות של תפיסות רוחניות מהמזרח) יכולה אולי גם היא לסייע לך בהתגברות על הרצון לחתוך. ושוב, מעבר לכל זה, לדבר על זה, שוב ושוב, בטיפול. להתראות וחג שמח ומוצלח גם לך. דוד

26/12/2008 | 16:36 | מאת: כבר לא בקריז

דוד שמחה שאתה פה גם היום. ברשותך (ורק אם יש לך זמן), הייתי רוצה לדבר איתך קצת על ה"מחשבה הלא נכונה ואדפטיבית" שאם אני לא אחתוך אז התחושות לא יחלפו לעולם. ברור לי שזו חשיבה קיצונית ולא רציונאלית אבל מצד שני יש את מה שאני מרגישה - האי שקט הזה הזמזום שלא מרפה. עד שאני לא מגרשת את הזבוב הענק והמעצבן הזה אני לא מסוגלת ל"הפנות מבט" או להסיח את עצמי, אפילו לא לראות טלוויזיה! אני לא מכירה הרבה אנשים שלא היו לוקחים אקמול אם היה מתפוצץ להם הראש מכאבים... . אם אני לא חותכת אז האי שקט רק הולך ומתגבר אני מתחילה לבכות, לרעוד ו"רואה" סרטי אימה מחרידים שבהם אני הבימאית, המפיקה ולצערי גם הכוכבת. זה "גומר" לי ימים שלמים שבהם אני פשוט כמו איזה ג'אנקי בקריז, בקושי מתפקדת. לא יודעת איך לצאת ממעגל הקסמים האכזרי הזה ובטיפול גם כן לא הצלחתי לקבל עדיין קצה של חבל הצלה... . קצת עצוב ומייאש. אממממ.. טוב זאת בעיקר וונטילציה... לא מצפה באמת שתפרום בהינד "שלח" אחד את הפלונטר הזה. אבל אולי בכל זאת תוכל לשפוך פה קצת אור מניסיונך המקצועי (מניחה שעזרת פעם לאדם אחד או שניים עם דפוס חשיבה והתנהגות דומה לשלי)... . תודה וסופ"ש מצויין

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית