דוד..

25.12.08 דוד.. אולי בהשראתה של לילך (תודה לילך =0)) ברצוני לשתף אותך במשהו טוב שקרה לי ממש לפני שעה קלה. יצאתי לבקר את חברתי הטובה מאוד, הייתי צריכה להרגיש טוב בלב.. כל כך נעים לי בסביבתה, ובכלל, להיות עם אנשים אוהבים (מה לעשות, חייבת להודות) ואהובים בחג הביתי הזה.. זה חשוב.. תמיד חשוב.. אבל במיוחד במיוחד בתקופה כזו.. כמו שאני עוברת.. היום אפשרתי לעצמי קצת יותר.. מן הטוב... (איזה פחד.. איזה כיף.. איזה פחד!) נכנסתי פנימה, נרות החנוכה הפיצו אור מכיוון עדן החלון, סופגניות טריות הונחו אחר כבוד על השולחן במטבח, במבחר טעמים עשירים, (מילוי ריבה, ריבת חלב, גבינה בולגרית וגבינה צהובה!!!) כולם היו בבית, הילדים שחקו מטקות עם כדור שהוא בעצם סוף של בקבוק פלטסיק (כמובן, הכדור אבד מזמן), הקטנה הסתובבה בין כולם.. היה נעים.. אכלתי שתי סופגניות קטנות יחסית.. היה טעים בטירוף.. (משתדלת לא להתחרט עליהן.. חנוכה.. אוכל.. איזון.. לא צריך להבהל.. נכון דוד..?) בשלב זה, חברתי יקירתי חיממה עבורי ירקות מבושלים.. (צריך קצת סיבים תזונתיים לאזן את השמן.. אוףףףףף לא אוהבת את המחשבות האלה..!) ישבתי לי ליד השולחן, נינוחה, מוכנה לאכול כמו שצריך (ולאו דווקא מדובר בהרבה מלא אוכל).. פתאום שמעתי קול מתוק מתוק.. 'נילי, נו.. את באה כבר לקלח אותי..??' זו הייתה הקטנה שהסתובבה ממש קודם לכולם בין הרגליים.. איזה מותק היא.. בובי אני קוראת לה.. 'בובי, עוד שתי דקות ואני כבר באה אליך' אמרתי. אין ספק.. היה מערסל לקלח אותה.. התרטבתי כמובן מההשפצות העדינות שלה.. אחרי הכל, אין לי עדין ילדים משלי (חברתי מבוגרת ממני במספר יפה של שנים) אבל מה שהכי חשוב, שקרה היה אחרי המקלחת, עטפתי אותה בעדינות בחלוק מגבת הענק והצבעוני שלה, הרמתי אותה בעדינות, בתנוחת עובר.. ועל פי בקשתה יצאתי לסלון, לשבת קצת יחד, חבוקות.. אתה יודע דוד.. זה היה ערבב בי כל כך הרבה רגשות.. כולן הייתי אומרת, היו על הפן החיובי, גם עם מדובר ברגשות קשים.. זהו סוג של חוויה מתקנת עבורי, איפהשהוא כנראה.. אני לא מצליחה להבין איך בדיוק אך אני יודעת שכך אני מרגישה.. אמשיך ואספר מה עורר מה: כאמור, חבוקות ונינוחים על הספה בסלון; 'נילי,' קראה לי הקטנה תוך כדי שהיא מתקרבת אל אוזני, כאל לוחשת סוד 'נילי, עוד מעט אני יעשה כאילו אני בוכה, כמו תינוקת טוב..? ואת תרגיעי אותי ותשאלי אותי למה אני בוכה, טוב..?' צחוק מתוק מהול בעצב מילא את חלל החדר, זו הייתה אני.. לא ידעתי איך להגיב.. התחושה הברורה היחידה שהייתה לי באותו הרגע, ללא ספק, הייתה הידיעה שלא אאכזב אותה עכשיו, במקום שאכזבו אותי, בילדותי.. אתה מבין דוד איפה זה נוגע.. ??? בקיצ', היא החלה 'לבכות' כך שעכשיו 'תפקידי' היה 'להרגיע' אותה ו'לשאול, לדרוש בשלומה'.. תכל'ס, לערסל אותה.. חברתי שישבה גם על הספה, לצידנו, פלטה בצחוק מתגלגת; 'רגרסיה, אה..?' צחקנו.. זה היה כל כך מתוק.. וכל כך.. עצוב גם.. (כמובן רק בלב שלי.. לא כלפי חוץ..) מעין תחושה של אבדון מהולה בעצב עמוק, תחושת פספוס, מחשבה של: 'איזה עולם חרה..' 'כל כך לא פיר..' 'לי לא היה את מה שיש לה..' ותוך כדי מחשבות אלו, התקיימה החמימות המיוחדת הזו, ששמורה לחגים, לתחילת חורף ו.. גם ל'דאגה' שלי אל הקטנה.. לעירסול שלנו יחד.. ואפילו לצחוק.. בין אם היה הוא משוחרר לחלוטין, ובין אם התקיים בכדי להוות מעטה למצוקה שלי, לכל קשת הרגשות הפנימיים שלי.. על כל המשתמע ומתרחש מכך.. זהו דוד.. מעניין מה תחשוב.. הכי חשוב היה לי לשתף אותך.. מרגישה קצת שמגיע גם לך, אחרי התשובה שלך אלי בשבוע שעבר.. חששתי כשכתבתי לך.. לא הייתי בטוחה אם ארגיש יותר טובבזה שכתבתי לך על תחושותי גם בהקשר לדיון אז.. לא שזה לא לימד אותי כמה עבודה עוד יש לי.. אבל.. הייתה מאוד כן איתי.. אני מאוד מעריכה זאת.. אפילו שמחת שחזרתי אליך בהקשר.. אתה יודע עד כמה זה היה משמעותי בשבילי לשמוע.. לא רק שכבדת את תחושותי, אלא גם הצלחת לערסל אותי בתשובתך.. אני זוכרת שאחרי שקראתי אותה, דקה לפני שהלכתי לישון, הרגשתי שניתן לי להניח את ראש על הכרית, ניתן לי לשחרר את שרירי התפוסים.. ניתן לי להרפות קצת.. להיות מוחזקת.. אז תודה דוד יקיר.. מקווה שגם לך (זה אומר שלי היה נעים היום!!! אני עדין מעכלת.. קשה לי עם זה אבל בחיית רבק נילי.. פרגני לעצמך קצת.. ) נעים וחמים.. ו.. טעים!!! (בלי רגשי אשמה, כן..??) תודה שהקשבת.. לילה לילה.. חיוך רך, נעים.. ~נילי~

שלום נילי עבר כבר הלילה, אבל הסיפור שלך בטח לא מוגבל מבחינת הזמן ומבחינת החוויה החיובית שאת מתארת ושמאוד עוברת דרך הכתיבה. גם אני שומע את הסיפור שלך בפני עצמו, כמשהו מרגש שקרה לך ושחיבר אותך לעצמך וגם למקום הנתינה שלך וגם כהמשך של ההתכתבויות שלנו מהתקופה האחרונה. ובאמת, במקרה הטוב אנו מוצאים בעצמנו את המבוגר המחזיק ואת הילד הכמה לערסול, ובסיפור שלך נשמע שהצלחת להתחבר לשני אלה יחדיו. ואולי מכאן כוחו - כוחו עלייך וכוחו שעובר בהודעה. ואולי יש פה גם המשך של הדיון הקודם שלנו - והדגמה שלך של כוחות הריפוי והטיפול הנמצאים בתוכך. להתראות בינתיים דוד