יאוש

כבר אמרתי כן ל-ECT. זה לא בידיים שלי עכשיו. מחכה לתשובות מהפסיכיאטר. ואולי בעצם לתשובה מהותית אחת - האם אפשרי לעבור את סדרת הטיפולים בביה"ח שבו המטפלת עובדת או לא. למען האמת, יצא ככה ששניהם עובדים בביה"ח החולים הזה, ויש לו say די רציני שם, אבל גם עד גבול מסוים. אבל אם זה יהיה "כן" זה הכי טוב לי, היא תהיה אחראית על הטיפול שלי שם. מחלקת ה-ECT שייכת למחלקה בה היא עובדת. ובכל אופן, זה יהיה במסגרת טיפול חוץ. אם זה יהיה "לא", אז אני מוותרת על הטיפול הזה. ובינתיים זה לא כן ולא לא. מחכה כבר שבוע. יודעת שגם לא אין עדיין את התשובה. והסכמתי רק בגלל שלא נותרה לי שום אפשרות אחרת (וכן, למרות זאת אני מוכנה גם לוותר). ואני באמת לא יודעת למה אני כותבת... סתם לשתף, אני חושבת... לא יותר... בתקופה האחרונה הכל הולך ומסלים ומחריף כל כך. אני לא בונה על זה, שאפילו ECT "יתקן" את הכל. אבל אני מקווה שהוא יקל אפילו קצת, וזה ייתן לי מרחב נשימה. אפשרות להתארגן קצת אחרת. בינתיים זה בלתי אפשרי. אם זה יועיל בכלל... למדתי להיות סקפטית כלפי כל הטיפולים הרפואיים האלה... תוצר של אכזבה מתמשכת משלל התרופות שעברו עליי והשאירו אותי עם רשימה ארוכה של תופעות לוואי בעיקר.

שלום לך זה בסדר גמור שאת כותבת. לעיתים פשוט חשוב לשתף, ואני מניח שאת לא מעט במתח סביב השאלה של תחילת הטיפול, ולאחר ההחלטות החשובות שעשית. נותר לי רק לאחל לך בהצלחה ולקוות עבורך שאי-הוודאות תתפוגג במהרה. מלבד זאת, את מוזמנת כמובן להמשיך ולשתף כאן, בלבטים או מתחים דומים. להתראות דוד