תופעת גניבות ושקרים אצל בני - הצילו!!!

בני בן 8 לאחרונה משקר המון וממציא סיפורים ומעשיות שלא נבראו מעולם, כולם פרי דמיונו. בנוסף לכך גם גונב ומתרץ שמצא את הדברים הללו. זה התחיל בדברים קטנים שתפסתי אותו "על חם" והעמדתי אותו על השקרים שלו, הוא קיבל עונשים וזה לא עזר רק החמיר. לצורך אבחנה אתן מספר דוגמאות ממקרים שקרו לאחרונה: 1. הגיע הביתה שמח וצוהל עם סיפור שמורה מחליפה הגיע לכיתה וערכה לתלמידים חידון והוא זכה ב-4 מחקים (חדשים וזהים). לאחר ברור עם חבר מהכיתה חשכו עיניי "לא היה ולא נברא" - אחרי ויכוחים (הוא מנסה להאמין בשקרים שלו) איימתי שמחר אני אערוך ברור עם אותה מורה מחליפה הוא נשבר והודה ש"מצא את המחקים". ואני תוהה איך מוצאים 4 מחקים זהים וחדשים בניילון? 2. מצאתי בקלמר שלו מספר טושים חדשים. כשנשאל מניין הטושים? ענה לי תשובה מקורית ושיקרית:"המורה לאומנות ביקשה שנשמור את הטושים בקלמר האישי במקום בכיתת אומן". מיד הבחנתי שזה שקר!!! שוב ויכוחים, הוא מאמין בשקרים שלו ומתעקש שדבריו אמת עד שאני עושה את עצמי מחייגת למורה והוא נשבר ומודה :"מצאתי את הטושים" 3. הגיע עם חב' קלפים של כדורגל הביתה וטען שמצא אותם בהפסקה בביה"ס. הבן שלי השני גולל סיפור אחר:"אמא הוא גנב מילד והילד בכה בהפסקה..." הבן הקטן שלי טלית שכולה תכלת בחיים לא שיקר, ילד ביישן וישר. ואילו הבכור שובב ומתגלה כילד תחמן, שקרן וגנב לצערי :-( 4. רשם על הקיר בבית בטוש איזה משפט וכהטחתי בו על המעשה הוא הכחיש שזה לא הוא...הבן הקטן שלי רק בכיתה א' ועדיין לא רושם בכתב עגול!!! אז מי יכול לרשום מלבדו??? הוא התעקש ובכה שזה לא הוא... עד שאמרתי לו שיש מצלמה נסתרת בבית בגלל כל השקרים שלו ואני ניגשת לבדוק מי אחראי על הקישקוש הזה הוא הודה במעשה והצטער. הסברתי לו מספר רב של פעמים שאני אכעס יותר מהשקר מאשר המעשה. לא לקחת שום דבר שלא שייך לו. גם אם הוא מוצא דבר מסויים לא להביא הביתה כלום!!! לגשת למורה ולמסור לה שתשים בפינת אבדות. לא לקחת גם מילד שנותן לך אפילו פרור של עוגיה - ככה הבהרתי לו בשיחה. אחרי עונש כבד שהוא קיבל על שקרים וגנבות והוא הבטיח להשתנות ולא לשקר אני ממשיכה לגלות שקרים: אמא אין שיעורים (כשיש שיעורים), "מצא קלמר" עמוס בציוד והביא הביתה - כמובן שלמחרת כבר החזרתי לביה"ס, המשיך בסיפור שמורה נתנה לו פרס ומסתבר בברור קצר שהוא לקח מילד אשר הביא לו להשתמש (כדור קטן)וטען בפניי הילד שהכדור אבד לו ובנתיים החביא את זה והביא הביתה! החזרתי לילד והתנצלתי בשמו... מה עושים? אני אובדת עצות! חשבתי לקחת אותו לתחנת המשטרה בכי שיפחד ויבין את חומרת המעשה. מה עושים עם שקרים כרונים? אני לא מעוניינת לשתף את המחנכת / יועצת ביה"ס מהבושה ומתיוג בני כגנב של ביה"ס. אני חייבת לציין שלילד לא חסר כלום. הוא הילד היחידי בבי"ס שיש לו 2 קלמרים מפוצצים בכלי כתיבה. דאגתי לקנות לו שלא יחסר לו כלום ושיהיה לו "אובר" בכדי למנוע ממנו לקחת / "למצוא" ציוד ולהביא הביתה. אבל אני רואה שההתנהגות שלו חולנית, הוא יותר מדי חומרי רוצה עוד ועוד ועוד ולא מסתפק בכמות האדירה שיש לו. קניתי לו 8 מרקרים, חבילת טושים של 24 צבעים, 24 עטים צבעוניים ריחניים, 12טושים כמו עטי לבד, עטים זוהרים, עטי פיילוט בכל הגוונים, עט עיפרון +חודים ב-4 גוונים, מחקים מכל הסוגים מחדדים שונים. כל מה שהוא בחר בחנות כלי כתיבה דאגתי לקנות לו שימלא 2 קלמרים ולא יגיע למצב שיחשוק בפריט של חבר. אבל אין לזה סוף ממה זה נובע? גם בבית אם אני מחלקת לו ולאחיו פריט מסויים קנוי וזהה במשקל ובאריזה הוא יצטרך לבדוק אותו מליון פעם ולהחליט ראשון איזה לקחת למרות שהפריט זהה בכל המובנים מדובר במעדן מילקי, חטיף (הוא ירשרש 2 שקיות זהות לחלוטין ויחליט איפה יש יותר למרות שהסברתי לו שזה ארוז בחברה לפי כמות מדוייקת), ועוד דברים בסגנון... תודה על העזרה והמקום לשפוך את הלב

שירלי שלום, אני שומע את הדאגה שלך ואת תחושת חוסר האונים שאת מעבירה. ההרגשה שאת מגדלת ילד שלמרות כל מה שאת מנסה לתת לו מתנהג בצורה לא מקובלת. אבל מבלי לגרוע מהתחושות שלך, ומבלי להתיימר ולקבוע שאני יודע מדוע הוא עושה זאת, רציתי להזמין אותך לחשוב על מה שקורה לך מולו. בכל אחת מהדוגמאות שנתת אמרת שלאחר עימות והפחדה של בנך הוא נשבר. כלומר יש משהו בהתנהגות שלו שמוביל אותך לחוות את עצמך כיריבה שלו, יריבה שצריכה להכניע אותו. את אומרת שאת שבה ומענישה אותו, שבה ושואלת אותו מהיכן קיבל את הדברים אבל לא ברור האם הצלחת, ואני חושב שזה לא קל, לדבר איתו על מה גורם לו לעשות את זה? ישנן סיבות רבות אפשריות. ייתכן והוא חש שהוא צריך לקחת משהו כי הוא חי בחוויה שחסר לו (לא משנה מה המצב האמיתי), ייתכן והוא עושה זאת כדרך לביטוי כעסים ומצוקות, ייתכן גם שזו דרכו למשוך תשומת לב. אני לא יודע, אבל בכל מקרה עצתי היא בוודאי לא לקחתו למשטרה, אלא לנסות לדבר איתו ואם זה לא יעזור לפנות איתו לטיפול, ואולי גם יעזור לך להתמודד עם הקושי שהוא מביא. דרור