איך זה?

היי דוד, אני מבינה למה מטופלת אוהבת ואיכפתית כלפי המטפל (העברה, תלות וכד'), מה שאני לא מבינה זה איך זה שהאהבה והאיכפתיות הם הדדיים גם מצד המטפל? איך נוצר קשר כזה של רגשות עזים ואינטימיות בין שני אנשים זרים לכאורה, לא על רקע רומנטי ולא על רקע של אינטרס כלכלי או אינטרס כלשהו אחר? האם לך יש או היה מטופל/ת שאהבת ואיכפת היה לך במיוחד? האם רגשות רחמים היו קשורים לאיכפתיות הזו? אני רוצה להבין איך זה שנוצר קשר כזה ואיפה רחמים נכנסים לעניין?

שלום לשואלת את שואלת שאלות מעניינות, חלקן גם אישיות למידיי. אנסה לענות כמיטב יכולתי וככל שארגיש נוח. התופעה של איכפתיות ומעורבות בקשר אכן אינה מוגבלת למטופלים בלבד. פעמים רבות מטפלים ומטפלות מוצאים את עצמם מרגישים טווח נרחב של רגשות כלפי היושב מולם. ואיך אפשר אחרת? ההקשבה, ההכרות ההולכת ומעמיקה והתגובה הרגשית כלפי התכנים העולים בהכרח מערבת את המטפלים בקשר. יש אינטימיות מיוחדת בקשר טיפולי - היא אינה אינטימיות של זוגות, היא לעולם אינה (אסור שתהיה) אינטימיות מינית, אבל היא בהחלט קיימת. וזו בעיקר אינטימיות של שותפות, בעיני, של חוויה אותנטית ועזה ששני אנשים עוברים יחד והיא מקרבת ביניהם, או יוצרת קשר ביניהם, בהכרח. וביחס לדברים אלה, שאני כותב, בוודאי שאינני יכול להוציא את עצמי מכלל זה: מטופלים שונים מעירים רגשות של קרבה עזה ואיכפתיות גם בי ותקופות שונות, מול מטופלים שונים, נוגעות ברבדים עמוקים של קשר. אבל דווקא בקשר לרחמים - רגש שמטופלים חוששים ממנו לא אחת - נדמה לי שיש פחות מקום בהיווצרות הקשר והקרבה הזו. יש משהו מרחיק ברחמים, משהו מעמדה של למעלה, או של שונות (אתה תכופות מרחם מתוך מרחק ובטחון, גם אם מוטעה; כשאתה קרוב ומבין אינך יכול שלא להזדעזע, או לחוש חלק מחוויית האדם, אבל אינך במרחק הבטחון של הרחמים), שאינני מקשר אותה בדרך-כלל לשלבים מגדלים או משמעותיים של טיפול ובוודאי שלא לאיכפתיות ואהבה. כך שאם יש רחמים, לפחות לדעתי, הם מאפיינים יותר את תחילתו של קשר, את המבט המרוחק יותר, החיצוני, לפני שהקשר באמת מעמיק. זהו, אלה תפיסותיי, לפחות כיום, לגבי הנושא. מקווה שעניתי על שאלותייך. להתראות דוד