היי,

שוב פה איתך, במשמרת שלך..(מעיקה שאני?) מנסה לדבר אל עצמי דרכך..בדכ מצליחה. מנסה להבין ..איך שנים של הבנה ..והשלמה ?.שנים של ידיעה..שהכניסו לתוכי .. שאי אפשר באמת ל"אהוב" אותי , להיות איתי .. מבלי להפגע .. מהווים עכשיו צומת של חוסר ודאות להמשך הקשר הטיפולי שלי. מנסה להבין עד כמה אני "מאיימת" באמת והורסת כל דבר. ספגתי לי המון תובנות ..כואבות מילדותי .. בדרכים שהחדירו לי .. בדרכים שונות ומשונות. מרגישה איך משחזרת אותם מחדש עכשיו בקשר הטיפולי. אתה יודע,תמיד ידעתי ש.. הקרבה שבי מאיימת. המילים שלי מאיימות . השתיקה שבי מאיימת. הכאב שלי מאיים. הצרחה שלי מאיימת. הישירות שבי מזעזעת. ההתערטלות המילולית שלי .. מביכה .. עייני מדברות במקומי ..מאיימות על כל סדר נעים וטוב. מבטי החודר ..מפשיט לו את שקרי "סביבתי". שמיעתי החדה ..המיוחדת היא כזו ש(((רק )))) בוחנת,בודקת, מערערת את כל את "מנעולי השתיקה" האפשרים .. מילותי - (אמיתותי) ..מסכנות להן שקרים איתנים. זעקתי הנואשת לאהבה מיטיבה , מפילה לה .. חומות אטומות. אני מאיימת..כן אני מאיימת. או אולי בעצם דרור, אני מסוכנת? מזמן כבר יש הבנה בתוכי שאסור שתהא לי .. שום ציפייה((((( לקרבה ,לנוכחות , לאהבה מיטיבה)))))). טוב בעצם כן דרור .. יש בי (((((ערגה))) מטורפת לזה , אך בחיי שלא ציפייה. יש בתוכי תמיד אבל תמיד .. ציפייה שוב - לפגיעה.מכה.דחייה.נטישה.(בעיקר נטישה) אלה ..נאמנים לי כבר שנים ..במיוחד מהאנשים הכי קרובים. הפגיעה , הדחייה, הנטישה .. כאילו ולא מאחרים אף פעם לבקר אותי - הם חלק מאוד נכבד מחיי.. ביננו לעולם לא התאכזבתי מהן..:-( ופתאום כאילו מבלי לצפות, ..הוא משנה לי את זה .. עם הכעס העצום שמלווה אותי בטיפולים האחרונים אצלו- אצל איש השיחות שלי .. כאילו יש שם .. איזה חלק שמנסה בו .. להרעיף בי איזו נוכחות מיטיבה שלו ?.. רצון שלו כן.. להתמודד יחד ? להלחם איתי ?..למרות? מן הרגשה של .."טונות" הכלה , למרות ..שאני מנסה בכל כוחי להרוס אותו ואת הטיפול? (אני מקללתבכוונה , מדברת לא יפה , מתנהגת בחוצפה ..) והוא .. שם?..איך זה יתכן...?!. אני מרגישה שאני עומדת הפעם בצומת מסוכנת ...לא יודעת מה לעשות . מרגישה ממש חסרת אונים . לא יודעת לאן לפנות. איך להמשיך. עומדת כאילו מול איזה נחשול מטורף..כזה עצום .. שמפחיד אותי מאוד .. ו..דרור, הפעם אני באמת לא יודעת איך לנווט אותו אצלי .. זה מגיע יחד עם "מקהלת הקולות" המתנגדים בתוקף להאמין שהוא לא יפגע בי שוב. כאילו איבדתי את האמון שלי בו , כאילו הוא מרגיש לי חסר יציבות .. לא אחראי.. פוגע .. כאילו שאר הדברים שהיו בו עד לפני ההודעה על ה"מעבר" הזה.. פשוט נמחקו .. מצד אחד הוא פגע בי .. מצד שני הוא מנסה להיות איתי. איך זה מסתדר?!!!! ולמה כל הדבר הזה נחווה אצלי בעוצמות כאלה מטורפות? אני מפחדת.דרור.. מהמעבר איתו. שצריך להיות כבר ביום חמישי הקרוב . היום הייתה פגישה אחרונה בקליניקה בבית. כאב לי נורא .. אבל שיחקתי לו שהוא לא מזיז לי . יצאתי ממנו ואז רק בכיתי בטירוף.. אולי חצי שעה בלי הפסקה באוטו.. התפרקתי כולי . לא מאמינה שיוצאות עוצמות כאלה של כאב , אכזבה, יאוש , פחד ..מעצמי.לא מאמינה שיש בי עוד דמעות .. מפחדת מכל מה שקורה לנו שם בקשר בשבועיים האלה..(עד שהרגשתי שקט ובטחון איתו). אני מפחדת. מהחוסר יציבות בתוכי . מכל סימני השאלה . מהדברים שנשארים עמומים ולא החלטיים . מכל מקהלת הקולות בתוכי . ממאבקי הכוחות .של הילדה הקטנה שבי . מהיאוש והתסכול ששואבים אותי. מהכללל ... דרור..זקוקה לך. חיבוק. שרית

שרית שלום, נשמע שהמעבר שהוא הודיע עליו העיר בך תחושות קשות של חוסר אמון, אי יציבות ותחושה שהוא פוגע בך. התחושות הללו מבלבלות מאוד, ואני חושב שדווקא עכשיו, ההישארות בטיפול הבחינה של מה עובר עלייך, דווקא מולו חשובה במיוחד. חשוב שתצליחי לתת לעצמך לבכות מולו, לא לנסות ולהראות שלא אכפת לך, כי אכפת לך ואת יודעת את זה וחשוב שתדעי שגם הוא יודע ורואה. חשבתי גם על התחושות שלך שאת מסוכנת ועד כמה חשוב להבין מהיכן התחושה שאת, לאחר הפגיעות שעברת, דווקא את היא המסוכנת להיות בקרבתה. ושוב, אני מבין עד כמה קשה להיות בטיפול עכשיו, אבל יש ביניכם קשר משמעותי שאני חושב שיכול להתמודד עם זה. דרור