מלי...!

חיכיתי כל השבוע... יצא שפספסתי את סוף המשמרת שלך בסופ"ש האחרון... ונשארתי עם מה שענית לי. עם זה שכתבת (בין היתר), שנשמע שאני מנסה לתסכל גם אותך... ולא הספקתי לענות שזו לא היתה הכוונה שלי. רק ניסיתי לתאר את מה שקורה כבר הרבה מאוד זמן וכלום לא משתנה, למרות הכל. וזה באמת מייאש ומתסכל. ולא רק אותי. כמו שעברתי שוב עם המטפלת השבוע... טוב, לא אני עברתי - היא עברה... רק שזה עבר גם עליי, באופן טבעי, מעצם היותי נוכחת מולה. ואצל הפסיכיאטר, בפגישה האחרונה (אמש) - הוא מנה את 4 האופציות האחרונות שנותרו... את מס' 2 ו-3 פסלתי... 2 לא נראית לי בכלל ו-3 בעייתית מבחינה רפואית. החלטנו על אופציה מס' 1 - להוסיף עוד תרופה ל-3 שאני כבר לוקחת... ואם תהיה בעיה של תופעות לוואי או שההוספה הזו לא תועיל, אז נשארת רק אופציה מס' 4 - ECT... האמת היא, שלזה המטפלת שלי שואפת... היא התפרצה עליי שוב, בפגישה האחרונה... אמרה "או ECT או שאת לא חוזרת לכאן! אני לא יכולה לשאת אותך יותר!" כיף לשמוע דברים כאלה... אבל אני יכולה להבין אותה... אז לא ניסיתי, לפחות לא בכוונה תחילה, לתסכל אותך או לגרום לך להתייאש ממני... זה פשוט באמת המצב כפי שהוא... מייאש למדי...

בוקר טוב... אני שמחה שהצלחת לענות לי, ושאנחנו יכולות להמשיך מהנקודה שהפסקנו, למרות שחלף שבוע... אני חושבת שכשכתבתי שאת מנסה לתסכל אותי זה אולי נשמע שיפוטי או גוער, וזו ממש לא הייתה הכוונה. אני משערת שניסיתי "לצלם" לך את התמונה מבחוץ, שבה הרבה אנשים נלחמים עלייך, לא מרימים ידיים, לא נוטשים, ודווקא את מייצגת קול מיואש, חסר תקווה, חסר אונים. אני חושבת שזו דינמיקה שחשוב להבין - מדוע את מנסה לשכנע שאין סיכוי, בעוד האחרים ממשיכים להאמין, לנסות, להאבק. איכשהו מהמכתב שלך היום אני שומעת קול יותר אופטימי מצידך (אני צודקת?) וזה מעניין... בכל מקרה, מקווה שהשבוע שיגיע יביא איתו בשורות טובות יותר עבורך, ושתצליחי להתחזק. להתראות, מלי.