מה עושים?

שלום, כתבתי את ההודעה הזו גם בפורום השכן לזוגיות אבל ראיתי שהוא לא כל כך פעיל אז אני אעביר אותה גם לכאן ומקווה שתוכלו לעזור לי עם זה: לפני מספר ימים הכרתי בחור שהראה בי התעניינות, הוא התקשר אלי בהתחלה, יצאנו ושכבנו בפגישה השלישית (או שאולי השנייה, תלוי איך מסתכלים על זה...) די פחדתי מהסיפור הזה של "מתי צריך לשכב" (כלומר, זו לא הייתה פעם ראשונה שלי... אבל כל החוקיות הזו תמיד מלחיצה מאוד) ובסוף החלטתי פשוט לזרום עם זה, לאן שזה יוביל ובאמת בילינו יפה מאוד ואז זה הגיע ושכבנו. כלומר אפשר לומר שקצת התאהבתי בו... והוא מצידו הראה שהוא מתעניין בי... אז זה זרם בצורה טבעית למקום הזה. אחרי כן נשארתי לישון אצלו ויצאתי לעבודה בצהריים (הוא עובד מהבית). לכל אורך הזמן הזה נעשה רושם מאוד גדול שהוא בעניין שלי. התייעצתי עם חברה והיא אמרה לי שאני לא אמורה להתקשר אליו אחרי ששכבנו כדי לא להציק ולתת לו את הזמן, אבל הוא לא התקשר כבר יומיים ואני תוהה מה יכול להיות שעשיתי לא בסדר? האם לא הייתי צריכה להשאר וללכת ישר? אולי זה הגעיל אותו? או שכן היה בסדר להשאר? היום בבוקר לא התאפקתי ושלחתי לו מייל (הצעתי לו עזרה באיזה עניין של עבודה ושלחתי לו היום מייל עם התשובה) אבל לא הרחבתי מעבר לכך. האם לא הייתי אמורה בכלל לפנות אליו? האם אני אמורה להתקשר אליו ולבדוק או לחכות שהוא יתקשר אלי? איך לעזאזל עובדת החוקיות הזאת? ומה אני אמורה לעשות בהמשך? אני די מיואשת משום שמספר חודשים לא הייתי בשום קשר (עקב פרידה) ולא רציתי לפתח קשרים ופתאום זה הגיע וככה נסחפתי ולא ברור איך זה נגמר אם בכלל, זה שם אותי בנקודה שאני לא יודעת איך להמשיך ממנה. אני רוצה לציין שזה שהתאהבתי בו זה לא דבר שבולט החוצה, כלומר, אחרי שיצאתי מהבית שלו הרגשתי במשך כל היום פרפרים בבטן, והיה לי ממש כיף ואז פשוט הוא לא התקשר. ואני תוהה למה, אולי לא קראתי אותו טוב? אני לא מבינה...ואני גם מרגישה ממש רע עם עצמי זה מוביל אותי לאיזה ייאוש עם עצמי שזה לא מסתדר טוב בפרט אחרי כל הזמן הזה שלא הייתי בשום זוגיות. אודה לתשובתך...

שלום דפנה האמת היא שזו באמת שאלה המתאימה יותר לפורום העוסק בזוגיות ולא ברור לי עד כמה אוכל לעזור לך בעניין זה. מעבר לכך, נראה לי ששאלתך יכולה להעזר במיוחד בתגובות שונות של אנשי הפורום, היכולים להתייחס אליה מנקודת מבטם ועל סמך הבנתם וניסיונם האישי, ואני מזמין את מי שיש לו/לה מחשבות בעניין לשלוח אותן לפה. ובכל זאת, מנקודת המבט הפסיכולוגית, חשוב לי לציין שחלק מהקושי שנגרם לך, בעיני, נובע מטעות ייחוס שלך. מה הכוונה? אני מתכוון לנטייה נפוצה אצל אנשים לתת פרשנות לסיטואציות ולהבין אותן בדרך מוטעית, המושפעת יותר מהחששות שלהם מאשר מבחינה מציאותית של המצב. כך, במקרה שלך, נדמה לי שאת מזדרזת להרגיש אשמה ולחפש מה עשית לא כשורה, כאשר יכולות להיות סיבות מתאימות ומדוייקות יותר למצב, שאינן קשורות בהכרח להתנהגותך ואלייך. ייתכן והבחור עוד ייתקשר. או ייתכן שהוא לא התכוון לכתחילה להתחיל בקשר רציני. וייתכנו עוד סיבות שונות ומשונות, סבירות לא פחות מהאפשרויות הרעות שאת מעלה בדעתך. נדמה לי שהסיבה להופעה של הטייה כזו אצלך יכולה להגיע באמת מהחרדה שאת חשה אל מול האפשרות של קשר חדש ואל מול השאלה האם תצליחי לחזור ולפתח עוד קשר זוגי. נשמע לי שיותר מהכל את צריכה לקחת נשימה עמוקה, לדעת שדברים כאלה לוקחים זמן וכוללים בתוכם לא מעט התרגשויות והפתעות בצד אכזבות וכאבים ושעם הזמן, אם לא תמהרי להתייאש או להאשים את עצמך, יש לך סיכוי טוב למצוא הזדמנויות טובות נוספות לזוגיות. להתראות דוד

תודה על התשובה. אבל האם אתה מייעץ לי להתקשר אליו במידה והוא לא מתקשר? אולי הוא עסוק... הוא עובד ממש הרבה. אולי הוא מחכה שאני אתקשר? אולי הוא לא משחק משחקים כאלה של "הגבר שצריך להתקשר קודם"?