:-(

דוד, יש לי ימים מאוד קשים. כבר כמה ימים שלא יוצאת מהמיטה. עצב, ייאוש וחרא שנצמדים לי לדפנות של הנשמה. לטיפול דווקא הלכתי השבוע, וכן הבאתי את הייאוש והעצב וכל מה שבנאלי ומעייף את האוזן, אפילו אמרתי למטפל האהוב שנמאס לי לחיות, לא התעכבנו על כך, כנראה שהוא מרגיש שאני חזקה. נו מילא, אתה חושב שאם אתאבד הלילה – הוא ממש ייעלב או ירגיש כישלון או רחמנא ניצלן – "כשל אמפאטי" ?! לא יודעת מה בדיוק כותבת לך, אתה לא ממש צריך להגיב משהו לכלום הזה שאני כותבת-כל התחושות הן מתוכי, הלוואי ויכולתי לתלות את הרגשות הללו באיזו סיבה חיצונית, כזו דינאמית, כזו שיכולה לשנות או להבין אותה, אבל זה שזה מתוכי, ההבנה שזו הדינאמיקה הדפוקה של מבנה האישיות הנלוז שלי- שם טמון הכאב והייאוש. לחשוב שעוד מעט מתחיל הרישום לתואר שני, לחשוב שחשבתי שיש בי הכוחות או היכולות לפנות למסלול טיפולי – טוב הומור הוא הצד החזק שלי, לראיה – תתבונן מקרוב על הנפש שלי. זהו דוד, לא ממש מילים שיגרמו לך לחשוב או שיוציאו ממך איזו הברקה או את ההומור הרך שלך, סתם דברים שניתן לקרוא בדלתות של שירותים ציבוריים משהו בסגנון "נשבר לי הזין". ולא זה לא דיכאון זה רק העצב והייאוש –דיירי קבע בתוכי. אתה חושב שתוכל לכתוב לי כמה מילים רכות, הן אפילו לא צריכות להיות חכמות negra

שלום אני מתלבט לא מעט מה לכתוב. מצד אחד את אומרת שרק אכתוב משהו, לא משנה כמעט מה, אבל מצד שני נדמה לי שדווקא עכשיו, למילים ולהתייחסויות - פה, בטיפול, במקומות אחרים - יש כוח מיוחד, והן צריכות להיות מדוייקות ולא לפספס. אז אני רק אכתוב שיש משהו מאוד אמיתי במה שאת כותבת. אותנטי לחלוטין, ואני מאמין לכל מילה שלך. ונכון או לא נכון, אני מאמין שאם זו התחושה שעוברת, אז זה גם אומר משהו טוב על המקום בו את נמצאת וגם אומר משהו מאוד חשוב עלייך ועל היכולות שלך. ועוד מילה לסיום - את כותבת על המוות ועל ההתעלמות ממנו בטיפול, ופה אני כן קצת תוהה האם את גם בוחנת אותי, את תגובתי ביחס לכך. אז אני מניח שלא אקבל על כך תשובה, אבל אני כן מפציר בך, במידה ואת חשה דחף חזק לפגוע בעצמך, ליצור קשר עם האנשים שיוכלו לסייע לך ולא להניח לעצמך לשקוע מתחת לזה. עכשיו הזמן להחזיק מעמד, לא להרפות. להתראות דוד

דוד, אתה יודע, הרצון למות הוא דחף. בעבר זה היה דחף אימפולסיבי ללא מחשבה. האימפוליסביות נחלשה והיום זה יותר מן חשיבה של לא נשאר בשביל מה. המטפל צייד אותי באבחנה של אישיות גבולית כך שלהיות מטפלת - מת החלום. לא מסוגלת לחיות עם אבחנה של מופרעת. ועוד כל מיני חלומות ותקוות שנגוזו. למרות כל זה עדיין ניסיתי להאחז ברצון, התקשרתי לחבר שלי שנמצא אצל חברים אתה יודע מה הוא אמר לי "יפה שלי יהיה בסדר זה סתם יום רע" אמא שלי אמרה לי בטלפון "מה חסר לך בחיים שאת מדברת שטויות" והמטפל שלי, טוב נו. על חברים לא רוצה להעמיס כי זו אני שהעוגן עבורם, כך ששואלת אותך איך נשפכו המים עם התינוקות? איך מנצחת את התקופה הזו בחיים? negra

והים לא נרגע רק גאה וגאה את אוספת לאט את גופך אנשים שפגשת שהיו בשבילך ובן רגע נשארת מול צילך את היופי שלך את הקסם שבך לא תוכלי לחלוק עם כולם הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך ושמרי את נפשך לעולם מהמרחקים שאת בורחת לא ידעו דרך חזרה שם את הולכת לאיבוד במנהרה, בלי מטרה והשחקים הם הגבולות אל תיעלמי במצולות כי אין תשובה טובה לכל השאלות הוציאי עכשיו מגירות מליבך ורוקני רגשות משומשים אולי תמצאי את אושרך את כוחך שקברת עם הזמן בשנים מהמרחקים שאת בורחת לא ידעו דרך חזרה שם את הולכת לאיבוד במנהרה, בלי מטרה והשחקים הם הגבולות אל תיעלמי במצולות כי אין תשובה טובה לכל השאלות קחי עכשיו את אושרך את כוחך ורוקני רגשות משומשים הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך ושמרי את נפשך