משחררת אחיזה אחרונה

בספר של ד"ר יורם יובל, "סערת נפש": מסופר על חברו הטוב, איתן, אשר התאבד לאחר שלא התקבל לקורס קצינים.. כל שהיה צריך כדי למנוע מקרה התאבדות זה, כך לדברי ד"ר יורם, היה ולו רק, זמן. מוצר חשוב. אכן. אך מהו טיבו באמת, האם האדם ב'אובד' אכן מסוגל להבין בשעה מצוקה, שזמן הינו מרכיב חשוב..? יותר נכון, האם האדם הסובל, יחשיב מהותו של הזמן..?? זהו המצב שלי. אני מבינה שכלית, שזמן יכול לרפא, רגשית, אני מיואשת עד כלות, רגשית, אני כבר לא רוצה לחיות כבר זמן שאני מסתובבת כסערה, לא מוצאת מקום, לא מוצאת נחמה. נחמה לא משפרת בעיות רציניות אחרות. נחמה לא מפחיתה את הצורך בהתמודדות, בהשרדות. ולי, נמאס לשרוד. נמאס!!!!!!! אז זהו, בתקופה האחרונה גם אין לי שליטה על זמן הגעתי לעבודה, הגעתי למצב של 'מאחרת כרונית', כמעט. מעניין מתי הם יתיאשו ממני. אני כבר התיאשתי (?) אני לא מצליחה להבין, האם באמת התיאשתי..?? הרי שגם כשאני מאחרת, אני עדין מגיעה לעבודה. זה שאני מציינת עובדה זאת יכולה לתת למי שינסה לעזור לשפוך קצת אור, יאמר: "אה! פה טמונה הרפואה שלך! בזה שעדין לא ויתרת..!!! תראי, את עדין מצליחה להגיעה לעבודה כל יום..." אז זהו שז-ה לא מענין אותי. יודעת את זה כבר לבד. לא צריכה שיגידו לי. ואני ל-א אומרת זאת ממקום בריא, לא רוצה שיכוונו אותי לשם. אני לא יודעת מדוע אם כן, אני מגיעה לעבודה. מנסה לא להתיאש אך בעצם כבר מיואשת. איך אפשר להסביר התנהגות שכזאת. לאן אני נלקחת על ידי עצמי. מה בדיוק קורה לי...??????????? כבר זמן שאני נמנעת מלקחת צעד, מלהחליט. מה רוצה מה לא. מלמות. אימפולסיביות היא אמצעי מאוד ברור לפעולה. היא תכונה אהובה עלי. היא היחידה שמספקת את (חוסר) סבלנותי. אני רוצה כבר לסגור חשבון. מדוע, לכל הרוחות והשדים, אני עדין כותבת..?? אולי מנסה. נמאס לי במלחמה הזאת. לא בקשתי לשחק את התפקיד שלי. מה אני עושה פה. סחור סחור ואני מענה, הסחרחוררת מיטיבה לפקוד, הן מן האמביוולנטיות והן מן הבלבול. ואני לא יכולה עוד. ~נילי~

נילי יקרה יורם יובל גם אומר שההבדל בין בריאות נפשית לחולי היא 'בחירה' האפשרות האמיתית לבחור (כמובן שכדי לבחור צריכים יותר מאפשרות אחת) . אם את זוכרת אני לא דוגמא לבריאות נפשית, באמת שלא, וגם לי המוות קורץ קריצה ממזרית ומזמינה מעבר לפינה. אך תראי נילי, מה אם, תחשבי מה אם באמת יכול להיות אחרת, לא מחר אך אולי מתי שהוא נרגיש אחרת. מה אם גם לכאב יש סוף ממש כמו לרגעים של אושר, מה אם... נילי, אומר קלישאה לעוסה ביותר ובכל זאת - להתאבד נוכל תמיד אך לחזור לא בטוחה...כשאני חושבת על להתאבד (וזה קורה מדי שעה)..הקול בראשי אומר "בואי נמות ביום אחר" . נילי, בואי, קחי איתי נשימה עמוקה, את בשום אופן לא לבד. לילה רגוע negra

נגרה... את נשמה אמיתית ואת כן דוגמא לבריאות נפשית:-)

רק עכשיו ראיתי.. העלת בי דמעות... זה הרבה הרבה יותר מורכב מזה.. את מסכימה..?? אבל נגעת בנקודה אמיתית. אני כבר לא יכולה להשלות את עצמי.. מה אמת, מה לא.. את בטח יודעת.. בים הסוער הזה, עשית לי טוב לרגע.. שמעתי נעימה אחרת לשניונת ששברה את רעש הגלים הרועש, המפחיד, השוצף והקוצף הזה, כאשר השמים מביטים עלי באימה, בחשיכה.. ואין ליל ירח. ;((( ~נילי~

נילי שלום, אני שומע את ההרגשה שלך שאת מיואשת, מרגישה מטלטלת ממקום למקום ולא מוצאת מנוחה. את מדברת על דבריו של יורם יובל בנוגע לזמן ונראה לי שאת מזהה נכון את שתי המשמעויות של הזמן. המשמעות המיידית, זו שברגעי מצוקה קשים נראית ככל כך חסרה, הרגשה שאת מדברת עליה באימפולסיביות. והמשמעות של הזמן כגורם המאפשר תהליכים עיבוד ומציאת הדרך להתמודד. את מרגישה כך נראה שלעיתים הדברים שקורים לך אינם ברורים, וזו הרגשה קשה להישאר איתה אבל אולי רק אם תצליחי להישאר איתה בעזרה הנכונה תוכלי לאפשר לעצמך לחפש היכן את רוצה להיות, היכן את רוצה להתמקם מבלי להרגיש שאת נזרקת מצד לצד ללא שליטה וללא הבנה מה קורה לך. את זה שני המשמעויות של הזמן יכולות לאפשר לך, אני שומע בדברים שלך שכרגע למרות הכל את מאפשרת לך את שתיהן וזה נראה לי חשוב. דרור

נילי יקרה יקרה, ככ קשה ועצוב לקרא אותך, ואני יודעת שלא ייעזרו כל מילות התקווה והנחמה.. ובכל זאת, במצבים שכאלה אני חושבת על איזה מאמר של חז'ל שאומר "אפילו חרב חדה מונחת על צארך - אל תתיאש מן הרחמים"- אני מקוה שאני מצטטת נכון. קצת לא נעים לי לכתוב לך את הדברים, כי אני יודעת שברגעים של תסכול ויאוש תהומי, דברי חז'ל וודאי לא עומדים בראש מעיננו, ובטח לא כשהדברים נכתבו לפני מאות שנים.. ובכל זאת, אני רוצה לומר לך שגם חז'ל (ולא משנה כמה חכמים הם היו) היו אנשים שכתבו לאנשים, וסבל אנושי שמקורו בחוסר תקווה וההתעסקות עם המוות, וודאי לא היו זרים להם, והם פינו לא מעט זמן וחשיבה להתעמקות בנושא. אני לא יודעת אם הצלחתי לומר משהו, אבל את הצלחת לגעת בי.. החזיקי מעמד! שלך, ריבי. לא יודעת אם הצלחתי לומר משהו, אבל את הצלחת לגעת בי.. תחזיקי מעמד! שלך, ריבי. ..