לדוד ונגרה וכולן

לא כל כך מעיזה לכתוב על הרגשות שעולים בי כשאני קוראת את התגובות שנגרה מקבלת על הודעה של 'כמעט רגע לפני הסוף'. לא כל כך ברור לי עם זאת בושה שלי לחשוב ולהאמין שלא נעים אבל מדוע לא יכלו להגיב עם קצת אמפטיה גם להודעה שאני שלחתי אתמול לדרור. מה, אני לא צריכה עידוד משום שהצלחתי להסיק קצת מסקנות מדלת מפתן המוות..?? זה לא אומר שחוויות כאלו, לא כואבות רצח. אני בטוחה שמי מכן, יודעות. בד"כ כשעולה בי ביקורת, אני נוהגת לשתוק, להפנים או להאשים את עצמי לפני שאני מוציאה את הכאב שלי, בהקשר. אבל היום, היום לא יכולתי לשתוק. סליחה נגרה.. אני לא מתיימרת להיות חסרת רגישות כלפיך.. דווקא אני אולי יותרמידי מזדהה. אני פשוט מרגישה שקופה ונעלמת פה ובלשון המעטה, זה לא נעים בכלל. אולי בגלל סיבות כאלה רוצים למות. אם אין אני לי, מי לי. לא חושבת שצריכה להיות תמיד נחמדה רגישה ומסכנה פה בפורום. מדוע כל כך קשה לי להביע גם כעס ומטורללות בלי לדפוק דין וחשבון אני מנסה לתרץ גם דברים לעצמי חייבת לא להיבהל א"א לשמור כל כך הרבה בבטן סליחה סליחה סליחה ~נילי~

נילי יקרה (מתנצלת מראש אם אכתוב משהו שיחווה לא רגיש) היה לי חשוב לומר לך שקראתי את ההתכתבות שלך מול דרור בנוגע למה שקרה אותך בשבת. התבוננתי מהצד ושמחתי על החלטתך להתעקש על חיים. יכולתי בנקל לשלוח הודעת תמיכה לאוויר (ואולי חבל שלא) אך לא נוהגת להגיב כאן להודעות של אחרים, אולי כי מרגישה שלמרות שזה פורום המילים כל כך אישיות עד כי מרגישה כפולשת למרחב הפרטי של האחר ואיני יודעת איך ואיפה יתפסו המילים שלי את הכותב. מצד שני, כואב לי לקרוא את הודעתך, אז ברשותך חורגת ממנהגי הטיפשי ורוצה ליידעך שקוראת אותך, לעיתים עצוב לי איתך, תכופות את מרגשת ומפתיעה אך תמיד ניכר מהמילים שלך עד כמה את רגישה. מה עוד, חושבת כי זה אנשים הגיבו לי זה לא בגלל פרמטר אובייקטיבי, לעניות דעתי אנשים מגיבים למה שתופס את הרגש והמקום הסובייקטיבי שלהם לאותו הרגע. ייתכן שאם הייתי כותבת לדרור באותו היום – הייתי זוכה להעדר תגובות תמיכה – כפי שהרגשת וההיפך. נילי יקרה, אני לא ממש טובה בלהגיד את המילים הנכונות (אם יש חיה זו) רק מקווה שהצלחתי להעביר ולו בקצת מעט מן החמימות וההבנה שעלו בי בקריאה את מכתבך.דבר אחרון, מקווה בשביל שתינו (ואחרות) שהמוות ישאר סקרן לגבינו ולא יספק את סקרנותו, אולי,יהיה בנו הכוח לחיות את היום בלי לפחוד מהמחר. איתך negra

נגרה יקרה.. לא כעסתי עליך בדברי כפי שכעסתי על העובדה שההודעה שלך שבעה תגובות ובצדק, ואילו שלי, לא. לא כעסתי על ההודעה שלך כפי שכעסתי על זה שנשארתי לכאורה לבד, עם הרצון למות. בסיפור שלי פה בפורום, על נושא המוות, אני בעצם צועקת את הכאב. גם אם זה מתבטא בצורה כזו או אחרת. אם לא הייתי משתפת פה בנושא, לא הייתי מנסה 'להפעיל' גורמים חיצוניים בכדי לשרוד את המצוקה והחנק, כנראה שלא הייתי פה היום. לא בפורום ולא בעולם. לכן כל כך כעסתי / נעלבתי אתמול. התחושה היא שאת צועקת ומשוועת לעזרה (תדמייני את עצמך, באותו היום, על גג המשרד בו את עובדה, כשידייך פרוסות לצדדים ואת צועקתתת צרחה חדה וחיוורת.. - - - ) ורק מי שהיה חייב להתייחס (דוד היקר), עשה זאת. מעבר למי שחייב, אני לא הייתי קיימת (כמובן לפי הפאקים שלי).. את מבינה את הכאב העמוק שמעבר למילים..? אוי.. מדוע אני שואלת.. הרי היטבת להעביר את תחושותיך בכתב, ואני גלשתי קצת מעבר למה שרציתי לענות לך בבסיס.. את רואה.. זה הרבה מעבר למה שיכול להראות כלפי חוץ.. אז תודה שהגבת, (כבוד הוא לי אני יודעת שאת לא נוהגת כך בד"כ) ועוד יותר תודה על ההבנה (יש חיה כזאת. תאמיני או לא הוכחת לי זאת במו דברייך.. ) חששתי מאוד לחלוק משום שחשבתי שיכעסו עלי פה או יזלזלו בי מאוד ורוצה באמת ובתמים לשמור על הבית הזה כבטוח בשבילי.. לתת לו להמשיך להיות מפלט מגן בשעות הכי קשות.. וגם ברגעים הקטנים החשובים והיפים.. לתת לו להיות בית. ואגב, מחשבה קטנה; אם יש כעסים, סימן שיש פה בפורום משהו אמיתי. שמחה באמת שלא נשארתי עם כאבי לבד, ועל שום כך הפורום.. יש בי עכשיו מבט רגיש, דומע עם חיוך מנוחם משהו, עצוב .. חיבוק מהלב, ~נילי~

שלום לנילי ראשית אומר שאין צורך להתנצל. אני מבין שהתכתובת סביב ההודעה של נגרה העלתה בך תחושות לא קלות ובעיני יפה ואמיץ מצידך להתייחס לכך כאן באופן גלוי. אני חושב שאת נוגעת בנקודה לא פשוטה פה בפורום, שממעטים להתייחס אליה - לעיתים תכופות הודעות פה עוסקות בצורך או צמא להתייחסות ואני חושב שמול הצורך הזה, לראות משהו כזה ניתן למישהו אחר היא חוויה לא קלה בכלל. לא קלה במובן שהיא נוגעת ברגשות לא קלים, כמו קנאה, קיפוח ותסכול, וכל זה מבלי לעמוד בסתירה לאיכפתיות שלך מול הדברים שכתבה נגרה. והתחושה הזו, של האחר שמקבל את מה שאני רוצה, היא שעלולה להעלות, ובמיוחד בפורום נדמה לי, את התחושה של שקיפות או התעלמות. ברמה אחת חשוב לי לציין שהודעתך לדרור אכן זכתה לתגובה ובמובן זה היא בחלט נקראה ולא נעלמה לה. אבל מעבר לתשובה הקונקרטית, נדמה לי שאת מדברת על תחושה של משהו שמאוד חסר, חסך בחום או התייחסות, וזהו חסך שלעיתים באמת קשה למלא אותו. אני מקווה שמתוך ההעלאה של התגובה שלך וההתייחסות הזו משהו כן מרגיש מלא יותר. ובכל מקרה, אומר שוב שדברים כאלה עדיף לדבר ולא לשתוק - לא בפורום ולא במקומות אחרים. להתראות דוד

לשם הבהרה, לא כוונתי הייתה לומר שאני מרגישה נעלמת בפורום מצד המנהלים. אם כבר, מרגישה מאוד מטופחת על ידיכם יקרים, דרור אתה ומלי.. ועל זה אשלח מליון פרחים לכם. דוד, שמחתי לקרוא את המילים שנותנות כבוד לאומץ להעלות את הכאב הזה. זה לא קל. זה אפילו מאוד מפחיד. אני רואה עד כמה אתה רואה זאת. אני חושבת שמגיע לי התמיכה משום היותי קיימת, עדין, היום. כמו הספר ההוא בשמו: "עכשיו אני!" תודה מעומק הלב, הייתה לי לחלקיק נחמת אמת. בימים טרופים אלה, זה ה-מ-ו-ן. ~נילי~

הי נילי יקרה גם אני פה, קשה לי ובמאבק, אך נחה לרגע כדי לעשות את הדבר הכי פשוט, להושיט לך יד. תהיי חזקה, תהיי חלשה, העיקר שתהיי, ומי שאת. יש בך המון כוחות ויופי, הבנה עצמית..אבל אני יודעת איך זה לפחד מלהיות חזקה, שמע אז כבר לא יצטרכו לחזק, לא יראו, את הכאב שהוא בגרעין שלא עוזב גם ביום שמצליחים להתרומם. נילי, שואבת ממך תמיד הרבה כוחות. נשמע דרך הפורום שיש לך חיים עשירים, גם אם מורכבים... אני שמחה שיש פה חבורה של משתתפות שתמיד פה בשביל אחרים, גם אני פה בשבילך..תשתפי עוד? הנה מגיעה המשמרת של מלי היקרה.. הי מלי ( מרגישה לאחרונה יותר נוח פה..בזכותך גם, פתאום איזושהי טבעיות להיות פה, פחות זרה..תודה ) ביי נילי וכל הפורום, שיהיה לכולם סוף השבוע המתקרב נעים, חורפי וחמים בתוך הסוודר (: אופיר

אופיר יקרה. תודה רבה... :) לילה טוב, מלי.

נילי יקרה באמת שאת אמיצה אמיתית, שהצלחת להוציא הודעה מסוג זה.. ואת בהחלט צודקת - יש כאן יחס של איפה ואיפה בעניין התגובות להודעות.שהן בעלות תוכן זהה. לא שיש לי מושג איך הדברים עובדים, אבל יש כאן כלל לא ברור, שלחלק מגיבים ולחלק לא - ולאלהים פתרונים ! שמרי על עצמך! אתך בכל הודעותייך ריבי.