משתפת

דוד, רק משתפת בבהלה ובאנחה. כמעט והשלכתי עצמי היום מגג הבניין בו עובדת - לא יכולתי לחייך יותר. ברגע האחרון התרחקתי מהקצה וחזרתי לעבודה ככלום לא היה. היום יום קשה אולי מחר יתבשר נפשי אחרת. רק רציתי להשאר עם הרצון הזה פחות לבד, זה לא משהו שמספרים לאחר מבלי שייבהל, ובנינו אין בי הכוחות להרגיע אף-אחד. מקווה שאתה בטוב. negra

נגרההה... אלוהיםםםםם... מתארת לי בדמיון מישהי עומדת על גג של בניין וקופצת אמא'לה כמה כאב צריכים בשביל להגיע למצב כזה:-((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((

אוי negra הזכרת לי אותי עומדת על הגשר חייבת לעבור ויודעת שלא עוברת אותו מבלי להשליך עצמי לגלגלי המכוניות לראות אותי מתפזרת מכל כיון ולגמור וחייגתי אליה והיא חצתה אותו איתי ביחד כשהיא על הקו זה היה סיוט אבל יותר מכך השאלה של למה היא ענתה ומה היה קורה אילו לא ענתה כל הזמן בראש גם כשיודעת שזה לא היה מתאים העיתוי כועסת שהתקשרתי כי הייתי אחוזת טירוף שיכולתי ממש לשמוע ולהרגיש את החבטה את הפידה מהעולם הזה סוף סוף ויודעת מה מחכה לרע הפספוס לרגע אין מענה תא קולי כלום מהצד השני שישאיר אותי לבד ברגע הזה בו אני מסוגלת לכול מבלי להניד עףעף

שלום negra חשוב בעיני שאת משתפת ואני גם מאמין שככל שתוכלי לשתף יותר, כך יפחתו במידת מה הלחץ הפנימי והסיכוי לאירוע כל-כך הרסני כפי שאת מתארת כאן. אני כמובן מאחל לך שמחר יהיה יום קשה פחות ושהזמן העובר ירחיק אותך יותר ויותר מקצות ביניינים. אבל עצוב לי לשמוע על הדבר הקשה כל-כך שאת עוברת ושלאחריו את חוזרת לעבודה כאילו לא קרה כלום, מבלי שאיש יודע או מנחש את הדרמה העצומה שהתרחשה בך בדקות האחרונות. אני רוצה להפציר בך - האינסטינקט שלך נכון - את לא צריכה להישאר עם הדברים האלה לבד, וככל שאת יכולה היייתי מציע לך לשתף במה שעובר עליך את האנשים הקרובים אליך, עליהם את סומכת. ופה הנקודה השנייה שלי. אני מבין את מה שאת אומרת על הבהלה. ואת צודקת בוודאי - האמת היא שגם כשאני קורא את מה שכתבת אני נבהל, ולא כל שכן אנשים הנמצאים עמך בקשר קרוב. אבל זה שאני נבהל עדיין לא אומר שאת צריכה לדאוג להרגיע אותי - אני ילד גדול, ויכול להרגיע את עצמי. נדמה לי שאולי זה משהו שקשה לך להאמין בו, כלומר,קשה לך לסמוך על היכולת של אנשים בסביבתך להכיל את החרדה שאת עלולה לעורר בהם ומכאן אולי גם הקושי או החשש לשתף (מתוך החשש שהצורך לדאוג להם רק יתווסף למטלותייך). גם פה יש לי בקשה - לאט, בזהירות, אבל תבדקי את החשש הזה שלך (במידה ואכן הוא קיים) ונסי לא לתת לתפיסה המוקדמת שלך בנוגע לכיצד אנשים יגיבו להשפיע על כיצד את מבינה וקולטת את תגובותיהם בזמן אמת. בתקווה לימים טובים יותר דוד

הייתי כותבת לך אלפי מילים ומשפטים פשוט אין בי הכוח היום, אולי מחר אם תרשה לי עדיין. ובכל זאת משפט אחד - דוד, כשקראתי אותך בכיתי. תודה שהבנת negra

איזה חמודה את את רוצה למות ומקווה שדוד בטוב... אוף למה אנשים טובים רע להם. גם לי עשית נורא נורא עצוב גם אני חשבתי על זה איך חזרת לעבודה ואף אחד לא שם לב אוף