למלי

מלי, אם את זוכרת את שאלתי בשבוע שעבר בנוגע לשאילת שאלות כרונית - אם זה סוג של הפרעה או קשור לבעיה אובססיבית כפייתית? מרגישה שאו שאני בדאון נוראי ואז יחסית במצב "שקט" ומסתגרת בתוך עצמי ולא מעיקה על הסביבה. או שאני באי שקט שכאילו לא יכולה לשאת את עצמי יותר לבד ואז שואלת שאלות , גם טכניות וגם לא קשורות למה שאני מרגישה הבעיה שזה חוזר על עצמו והכי גרוע שמרגישה שמעייפת אנשים אחרים והם מגיבים בחוסר סבלנות ואפילו בכעס, כולל המטפל האם יש לך עצה בשבילי? כי אני כבר התעייפתי מעצמי.... כבר לא יודעת מה זה להרגיש רוגע. ועל שמחה - אני לא יכולה אפילו לפנטז... ואם זה o.c.d - איך אפשר לדעת?

שלום X. בהחלט זוכרת אותך... מקווה ששלומך טוב. נדמה לי שכדי לבסס אבחנה של אובבסיביות-קומפולסיביות צריך להבין יותר את המניע מאחורי השאלות. האם את מרגישה שאם לא תשאלי יקרה לך דבר מה נורא, או שהשאלות נועדו לטשטש תחושה של בדידות, ריקנות או שעמום? האם השאלות חוזרות על עצמן, ולמעשה את יודעת את התשובה להן או שאת מרגישה שיש מאחוריהן נסיון לברר, להבין משהו לעומק, להיות במצב של ידיעה? נדמה לי שחשוב שתתמודדי עם השאלות הללו במסגרת הטיפול, ואולי גם כדאי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי. אני חושבת שמעבר לאבחנה, חשוב להבין יותר טוב מה השאלות הללו מספרות - האם הן ביטוי לריק, דכאון ו"הליכה לאיבוד" או שהן יותר ביטוי של אי-שקט, חרדה ובעלות משמעות טקסית. מקווה שתזכי לשקט בקרוב, לילה טוב, מלי.

שלום דרור, מבינה שמלי כבר לא פה, אבל מוטרדת מעצתה לפנות ליעוץ פסיכיאטרי... ומקווה שתוכל להרגיע אותי. האם התכוונה רק למקרה שהשאלות עם משמעות טקסית? כי הן לא! וגם לא חושבת שאם לא אשאל , יקרה לי משהו רע וכד' הן כן קשורות לאישקט ולחרדה. תודה!