כבד לי אני..

נילי.. נסי לחשוב.. באמת.. לא סתם כואבת לך הבטן ככה.. לא סתם בלסת עכשיו בשונה מהרגיל, 'קצת' יותר מידי אוכל מהצורך הטבעי שלך בו.. בקשת 'ממנו' שימלא אותך במקום כל החסר.. אה..?? אני משתדלת לא להיות עכשיו יותר מידי צינית כלפי עצמי. מנסה. הבסיס ציני. אפשר לומר שהעיקר הכוונה לא להיות. יש מצב..? רע לי בנשמה כבר יותר מידי זמן.. ועל כן הבליסה.. קשה עלי הייתה לי המטפלת. חזרתי אליה אחרי החופשה שיצרתי עם תובנות חדשות ונראה היה ש..הופ! אנחנו כבר עולות על איזשהו מסלול.. בשונה מהיער המטורף השחור והמפחיד ההוא, שצעדנו בו.. עד.. עד ש..ששלחתי לה הודעה נואשת מהמקום שנתן לי להסכים ולראות אותה באור אחר, יותר רך, פחות מפחיד.. ולא הייתה תגובה. מילא, אם היה זה כלל ברזל. אך מעולם לא. הרגשתי נבגדת. הרגשתי שעד שהצלחתי לנסות להתקרב למקום המפחיד כל כך, קבלתי סטירה בבפנים.. נכון, יכול ואני מקיימת פה חעברה כלשהיא ומוטב שאבינה (אם בכלל אפשר, אם בכלל אתן לעצמי.. - תת מודע ארור) בהקדם האפשרי.. אך על הדרך, לפני שאגיע אליה ואשפוך את ההר געש שבי, כולל לבה רותחת לקינוח, עלי לפחות לנסות להבין מה קורה בי. גם אם זה לא ציווי, זה בהחלט רצון. אולי כדי לנסות ולהרגיע.. כי חבל. אני לא הזבל של כל המסחריות הזאת באוכל ואני לא אמורה להיות המפרנסת של תעשיות הפחמימות הריקות למינהן. אין שום סיבה בעולם בשבילי לטחון את עצמי בגלל מה שאני חווה עם עצמי. ואם זה קורה, לא לחינם גם לא סתם. כבר נאמר שמחשבה נהפכת למעשה מהר מכפי שאפשר לשער.. כנראה שיש עוד עבודה לעשות לקראת התואר המיוחל: 'מיומנות טיפול עצמי' מה שבטוח מלמד אותי בינתיים, זה החיים ותהליכו ה'אהוב' עלי כל כך.. הי.. לכן בחרתי בו.. לא..?? ((((((((((((((((דדייייייייייייי))))))))))))))))))) איייייייייייי.. פתאום אני תופסת עד כמה אני לא מאפשרת עכשיו.. עד כמה הציניות מהווה מחסום, קיר לישועה (?) אולי נגד? מנסה להיות טובה ולא לאכול את עצמי בחיים עכשיו.. (אני חלבון, לא פחמימה – יכול להיות לבריאות.. לא??) (ושוב, תופסת את עצמי צינית..) רוצה לצאת אך באופן כמעט אוטומטי חוזרת לשם.. זה באמת אוכל מוכר. מזה לא בריא אבל מוכר. מאוס אפילו הייתי אומרת.. אולי נעשה נסיון נוסף עכשיו נילי...? מה את אומרת..? תנסי.. רק להיות עם העצב של הבליסה.. נכון.. חנקת את עצמך.. עם אוכל.. כי עלו שם דברים שהיו בהחלט קשים לך.. (הופס.. המחשבה בורחת לציניות.. נילי.. חזרה ל'שביל'..) אה.. איפה היינו..? דברים קשים שעלו... נכון נילי.. וכאב לך.. כאב לך כל כך.. כאב לך כי נעלבת ממנה כל כך.. כואב לך כי את בכלל, ב-כ-ל-ל לא מבינה את החיים הללו.. נכון.. הרבה פעמים את פשוט רוצה למות.. שיגמר וזהו.. שלא כל דבר פעוט יטלטל אותך כמו שקורה כבר הרבה זמן.. נכון.. (אוייייייייש..!!! מעייף להיות כל כך רכה עם עצמי!!! זה בושות ככה..??) קשה לך מאוד להתרכז בעבודה.. קשה לך לצאת לעבודה.. למרות שאני יודעת עמוק בפנים שזה די מה שמחזיק אותי.. לקום כל בוקר, לישון (לפחות לנסות..) כל לילה.. משהו במונוטוניות הזאת שאולי שומרת עלי..?? אויש נילי.. את נאנחת ולא לחינם. לא רק להיות לבד, להרגיש כל כך לבד עם הכל.. לא פשוט לנסות להחזיק את עצמך בחיים.. נכון שעכשיו ממש ברגע זה בא לך להפסיק לנשום.. את באמת מאוד נסערת עכשיו.. סערת רגשות.. זה מציף אותך.. תנסי להמשיך לכתוב.. אל תברחי עכשיו עם הכאב החוצה.. תוציאי את מה שאת יכולה.. את כ-ל מה שאת יכולה... נילי.. בשבילי אם לא בשבילך... את יודעת שיש בך גם כוחות.. נכון.. לפעמים את בטוחה שהם נעלמים כפי שהם באים.. .אך מי כמוך יודע... הרי נשארת בחיים עד היום..?? דיייייייייייייייייייייייי דרורררררררררררר די! די! די!.. לא צריך לחיות כדי לשרוד. צריך לחיות כדי להתמלא. לפעמים אני מרגישה שהכל עולה בי. מקודם טחנתי עם אוכל, עכשיו בא לי להקיא את הנשמה. לפעמים גם האוכל טעים ומזין.. האוכל.. בד-י-ו-ק כמו החיים.. דרור.. מסכים לעזור לי עכשיו להחזיק את נילי..?? היא כבדה לי מאוד.. אני מחזיקה בה אך היא עוד מעט קט נופלת.. ידי נחלשות. אל תשאיר אותי לאנחות כמו המטפלת (איתה אני כבר ידבר). בבקשה.. ~נילי~

נילי שלום, אני מבין את הכאב והאכזבה שלך ממה שהרגשת כדחייה של קריאה שלך לעזרה, קריאה ממקום נואש כדברייך. אני מסכים איתך שככל הנראה יש כאן מעבר, משהו שקשור להעברה,, ואני בטוח שזה ידובר בטיפול. בינתיים אני מבין איך זה לא מפחית מעוצמת הכאב, תחושות הריק שרצית למלא, ואולי גם תחושות קשות כלפי עצמך כלפי הרצון שלך בעזרתה, או כלפי כך שסמכת עליה. מהדברים שלך ניכר מאמץ עז, שאני מברך עליו, לחשוב להבין, לא לברוח מהכאב, ומנגד גם לנסות, למרות שזה לוקח לשם, להרגיש שלא הכל אבוד. שגם אם היא אכזבה הפעם, עדיין חשוב להסתכל על היכולת שלך לבקש עזרה, אגב, גם כאן בפורום. אני חושב שלא ירדתם מהמסלול שעליתם עליו, מסלול שנשמע לי חשוב, אבל לא הכל במסלול הזה יהיה קל. המסלול הזה דורש ניסיון משותף להתמודד עם המכשולים והאכזבות שיעלו, ועדיין להמשיך. אני מקווה שתוכלי להמשיך ולתת מקום גם לצד הזה, שמרגיש ורואה את הדברים גם כך, דרור