עזרה בבקשה

שלום, זקוקה לעזרה. בסוף השבוע היו לי פלאשבקים מאירוע כלשהו. הייתי רוצה לדעת מהו פלאשבק, מאחר ולא בטוחה אם זה פלאשבק או היזכרות רגילה. מה ההבדל בעצם בין להיזכר ללחוות פלאשבק. יש איזה שהם הצעות התמודדות בזמן אמת, כשזה קורה? ישנה אפשרות לשלוט בכך או כחסרת אונים מחכה שזה יחלוף? האם אנשים סביבי יכולים לחוש במה שקורה לי? מה אם זה קורה בתוך פגישה טיפולית, מה אז עושים (בעיקר כשהזמן הוא שרירותי ואין שליטה על "הטיימינג" של הפלאשבק). מעבר לזה - פלאשבק יכול להיות מצב בו אין תמונות מן האירוע רק את התחושות שנלוו לאירוע? מה מעורר פלאשבקים? אפשר להשתגע מעוצמות או תדירות הפלאשבקים?. יש משהו בפלאשבק שנורא מבייש לשתף בו, למה?. בכלל אשמח לקבל מעט עזרה וכלים. תודה

...שלום, פלאשבק הוא חוויה מחדש של האירוע כאילו הוא מתרחש כעת, מחליף את המציאות העכשווית לזמן מה. זאת בהבדל מזיכרון בו ברור שהוא התרחש בעבר, ולרוב החדות שלו נמוכה בהרבה. זו חוויה שאינה נעימה, היא מעוררת כפי שאמרת תחושות חוסר אונים, לעיתים בהלה מעצם חווית הפלאשבק. לכך מצטרפת החוויה עצמה שחווים אותה מחדש שלרוב מערבת אירוע טראומטי כלשהו. ישנן מחשבות רבות מה גורם לפלאשבקים. חלקם הגדול מתעוררים בתגובה לגירוי שמזכיר משהו שהיה בעת האירוע המקורי. זה יכול להיות מראה, קול ריח ולעיתים אפילו רגש דומה. לעיתים קרובות לא שמים לב לעצם הדמיון ונוכחות הגירוי הדומה. אחד הדברים שעושים בטיפול הוא הניסיון להבין מה עורר את הפלאשבק. מחשבה נוספת היא האירוע הטראומטי לא עובד, ובאופן לא מודע אנחנו מנסים לעבד אותו שוב ושוב מחדש. שוב, בטיפול ישנו ניסיון שיטתי לעבד את האירוע בצורה מודעת ולהביא כך להפחתה בפלאשבקים. זו אולי גם עצתי מה ניתן לעשות, להיכנס לטיפול ולנסות לעבד את האירוע שחווית בעברך. דרור

מה, זהו דרור? - בטיפול מעבדים...ואז...מפחיד כמה כוח נותנים לשעה הטיפולית.. כידוע, מטופלים לא חיים 24/7 בתוך הטיפול, כך שההתמודדות היא יום יומית ולילית. שאלתי היא - איך מתמודדים לבד מחוץ לטיפול, לעזאזל זה נשמע כאילו הזמן קופא מחוץ לשעה הטיפולית – אז לא, החיים ממשיכים "בחוץ". מתנצלת אם התסכול מורגש, או אפילו מעט מן חוסר האונים והכעס, ואולי אפילו חוצפה מצידי שלא להודות על התשובה, אך בסך הכול אשמח לקבל מעט כלים להתמודדות עצמית, זה מחבל לי בשגרה ובכלל המצב כפי שהוא מחורבן לגמרי. ממש איכסה איך שאני מתלוננת כאן. תודה