שאלה למלי

היי מלי, אני קוראת פה הרבה ומאוד מעריכה את תשובותייך, פעם ראשונה שאני מעזה לכתוב. אני בטיפול כ- 5 חודשים אצל מטפלת נפלאה שאני מאוד אוהבת, אבל יש לי כמה בעיות שאני לא מצליחה להעלות בטיפול: א. לפעמים היא שוכחת דברים שכבר דיברנו עליהם בעבר (די בהתחלה) ואני לא ממש יודעת איך "לאכול" את זה. להזכיר לה שכבר דיברנו על זה? מאוד לא נעים לי... ב. אנחנו מדברות בפתיחות רבה, אבל ישנם המון דברים שאני מתביישת לפרט לגביהם או שאני מרגישה שאני עומדת לבכות ואז אני עוצרת את שטף הדיבור כדי לא לבכות אבל המחיר הוא שאני לא מספרת לה עד הסוף ונשארת עם טעם של החמצה. ג. לעיתים אני כבר מצליחה להגיד משהו שמאוד קשה לי ואני מייחלת לכך שהיא תתפוס את זה ותפתח את הנושא (כי אני לא מסוגלת), אבל הרבה פעמים זה לא קורה ושוב אני מרגישה החמצה מסויימת, שלי ושלה. ואני חייבת לומר שוב שהיא כרגע העוגן בחיים שלי ואני הרבה פעמים שואלת את עצמי כמו בפרסומת "למה מגיע לי כל הטוב הזה?...", אני מרגישה שהיא יוצאת מגדרה עבורי, אז אולי אני מצפה ליותר מידי? תודה מראש וחג שמח

אורחת יקרה. קודם כל שמחה על השתתפותך, ומקווה שתרגישי בבית... אם אני צריכה לחשוב על קו מקשר בין כל הנקודות שהעלית, הייתי משערת שאת עסוקה בשאלה של לחשוף מול להסתיר, לשתף מול להחביא, ונדמה שהקונפליקט בין שני הקולות מערב תחושות של אשמה ובושה, וממנגד - חוויה של בדידות. אני מזמינה אותך לחשוב האם הנושאים הללו מוכרים לך, מקשרייך בעבר ומקשרים בהווה. האם למדת שעדיף לא לספר, כי יש דברים שלחשוב, להרגיש ובוודאי לדבר עליהם הם "לא בסדר"? האם למדת שחשיפה או ביטוי יסכנו אותך בגינוי, בעלבון, בדחייה? כל הדברים הללו, בעיני, משמעותיים ביותר בחוויה שלך בקשרים, ולא סתם עולים כעת בטיפול שלך, בקשר שהוא עבורך קרוב מאוד ומשמעותי מאוד. אני מציעה לך לדבר על כך עם המטפלת שלך. נדמה לי שהערך של כך עבורך יהיה כפול. ראשית, זו תהיה הוכחה עבורך שניתן לדבר, לחשוב ולהרגיש כל דבר, ושזה יכול להיות מוכל ומוחזק היטב, בלי גינוי ובלי דחייה. שנית, זו תהיה הזדמנות לברר לעומק את הקונפליקט שבתוכך בנוגע לכך, ואולי להאיר דילמות ודרמות פנימיות שאת חווה בקשרים קרובים. שיהיה בהצלחה, מלי.