לבד בטיפול

שלום דוד, יום שלישי הגיע ואני כאן, הפעם צריכה שיקשיבו לי יותר מתמיד. רק חבל שאי אפשר לקבל תשובה באופן מיידי. אפשר להיות בטיפול ולהרגיש כל כך לבד? האם אין מטרת הטיפול היא להרגיש ביחד, שמישהו מקשיב לך, שלמישהו אכפת ממך, שמישהו דואג לך? (אפילו שמשלמים על זה???) אז למה אני מרגישה שאני מגיעה מדי שבוע לטיפול, שאני נמצאת איתה באותו חדר, שאני מדברת איתה ועדיין... לבד. אני יודעת שכל השינויים החיוביים והמשמעותיים בזכותה. לא הייתי עושה את זה בלעדיה. אני באמת מעריכה ומודה למטפלת. דווקא עכשיו שאני בפתחו של השלב החשוב ביותר בחיי, השלב שנראה לי שעברתי את כל השינויים למענו, אני מרגישה עוד יותר לא מובנת, עוד יותר שלא מצליחה להביא את עצמי במלוא המובן לטיפול ובמיוחד מרגישה שהיא לא איתי, שאני עושה את הכל בעצמי, לבד. אני עושה שינויים לבד, ומרגישה שאני לא צריכה אותה, וכשאני משתפת, משהו חסר בתגובה שלה, אין תגובה, קשה להרגיש בשמחה, ואין מה לדבר על עידוד וחום. בנוסף, היא גם אומרת שאני מצפה לתגובה שלה, אבל זאת תחסום אותי, וזה גורם לי לתחושה קשה. כמובן שכבר דיברנו על כך, והסברתי מה אני צריכה, אך אין שינויים מצידה. להיפך, יש הסתגרות מצידי, משתפת ברמת דיווח בלבד ו... תופעה חדשה לא זוכרת את מה שהיא אומרת בפגישה. יוצאת מהפגישה והמוח מוחק את הכל. לא נשאר בי משהו שמתלווה איתי במהלך השבוע. אני אגלה לך סוד, לבד זה הכי קל לי, כך הייתי תמיד, יודעת להסתדר מצויין לבד ולסמוך על עצמי, זה נראה אולי חיובי, אבל זה לא! הלבד מוכר מדיי, אין בו התפתחות וצמיחה, הפעם רוצה ביחד. היום אני מתחילה את הטיפול הקבוצתי, וזה רק מחזק את הלבד שלי מולה. דברנו על זה, אבל כנראה לא מספיק, היא הבטיחה שנעשה חשיבה משותפת, אבל היא היתה כל כך קצרה. היא אפילו לא נתנה את ברכתה. מתחילה טיפול נוסף ברגשות מעורבים. ורוצה רק להאמין שאני עושה החלטה נכונה. תחזיק לי אצבעות. אשתף בהמשך. תודה על ההקשבה. שירה.

שלום שירה ראשית, תודה על השיתוף בסוד. אני משער שלא קל לך עם התחושה שהלבד הוא כה טבעי עבורך, כה מוכר, ושמול ההימצאות המורגלת ב"לבד" יש המון כמיהה לחום שב"ביחד" ואולי גם חשש - מה זה אומר אם ה"לבד" הוא כל-כך זמין וקל עבורך..ובנקודה הזו חשוב לי לומר לך, מעבר לכך שנשמע לי עוד יותר כי המחשבה על טיפול קבוצתי, היא מחשבה מקורית ובהחלט במקום, שאני מטיל ספק בהאם ה"לבד" הוא אכן מקומך הטבעי (מלבד זאת שבטח לא רק קל לך בו). לפחות לפי הודעתך נשמע שיש לך דווקא דחף חזק מאוד לעבר הביחד, רק שהוא מלווה בחרדות, וחשש מדחייה והיכוות בקור הסירוב ובטח עוד דברים..ואין פלא שדווקא בנקודה משמעותית בחייך הנושא הזה עולה בחוזקה בטיפול. כי זה מעין "נושא ליבה", שקשה ולא כדאי להתחמק ממנו ושהופעתו, והיכולת לדבר על כך בטיפול, מהווה חלק מהתקווה, לדעתי, לאפשרות אחרת, לבדיקה של חוויות קשר אחרות, שאינן רק בתחום הלבד..והיא קשה, כמובן, הבדיקה הזו, אחרת היא לא הייתה עולה בכזו עוצמה, דווקא עכשיו בחייך. אני רוצה לעודד אותך להמשיך ולדבר על התחושות האלה עם המטפלת (כמו גם על "מחיקת הזיכרון" של לאחר הפגישות) - נשמע לי שאלה נושאים ששווה לא לוותר עליהם. מחזיק לך אצבעות ובהצלחה בהתחלות החדשות דוד

היי דוד, תודה על תשובתך, היה נעים לקרוא אותה לאחר יום ארוך ומציף, יום שהביא עימו מערבולת רגשית, כמו ששמת לב, התשובה הביאה למרגוע גם אם קצר. מרגישה עצבות, עצבות גדולה מתחילתו של השלב החדש בחיי. בשלב זה השינויים אינם פנימיים, בשלב זה השינויים הם לא אישיים שלי, אלא קשורים באנשים אחרים, ומכאן המקום להיפגע גדול יותר ויחד עם זאת מהווה גם מקום להפתעות טובות. אז אני נפגעתי מצעד שעשיתי כבר בהתחלה, וזה לא כל כך נעים, גם עם המטפלת יש קשיים כמו שפירטתי, והטיפול הקבוצתי המשיך את הקו הזה (מה הפלא? יש משהו באוויר?) היה בעיקר מוזר, שונה מהטיפול הפרטני (למרות שאני יודעת מהו ההבדל) ו... עדיין לבד. טוב, מרגישה שחייבת לתת לזה סיכוי, כמו שאתה מבין אני בעיצומה של מלחמה על חיי, ורוצה לנצח בה. תודה שאתה מחזיק לי אצבעות, אני צריכה את זה במיוחד עכשיו. יום נהדר, שירה.