בכיוון לא ידוע

אין לי מושג מה קורה איתי עוד. קשה מאד להמשיך ולהמשיך ככה במשך שנים כה ארוכות וכלום בתוכי כבר לא משתפר,לא נושם,לא חי בכלל! נשארתי תקועה בכל המובנים ולמרות הטיפולים שהיו ,והיו הרבה, ולמרות הכדורים שהיו גם הם, ולמרות כל התקווה שהיתה הרבה כמו "יש מאין" , ו"אולי הניצוץ הזה יחזק בי את התקווה ואצא מהבוץ".... נשארתי בסוף בתוך עצמי כמו במלכודת מוות ...שכל יום ורגע שעובר כמו מקרב אותי יותר ויותר לכיוון לא ידוע, לא מוכר....לכיוון של בדידות עמוקה וכואבת במעמקי האדמה האינסופית... ולא יכולה לחשוב מה יקרה אם אוותר סופית הפעם, הרי כבר ניסיתי הכל והמון וככ רציתי שיצליח לי בחיים ושגם אני אמצא את הדרך לחיות נכון ,וככ רציתי להאמין שאני יכולה ועוד אצליח לבנות לעצמי חיים ...וכואב כואב כל שנייה בלב להרגיש עד כמה לא הצלחתי בכלום! ואכן זהו כלום,ולא מילה מוגזמת,דווקא להיפף-כלום-זו ממילה שבכלל לא מצליחה לתאר עד כמה אין ממש שום כלום בחיי, חיים ריקים לגמרי.. ורק בדבר אחד הם מלאים:בבעיות ,אכזבות קשות ,פחדים,כאבים,בדידות,שחיקה,חרדות,תיסכולים,לחץ,ניתוק,עייפות ,דיכאון,.....ואין לי עוד כוח להאמין שהמצב יכול להישתנות עדיין .פשוט כבר אין מצב שזה יקרה כבר. קשה להמשיך אחרי ככ הרבה זמן של נסינות ובסוף כלום אחד גדול.שכולם סביבי כבר איבדו את התקווה ונטשו אותי להיתמודד לבד,כשאין חברים שיעודדו,שאין למי לפנות...שאפילו המשפחה מתנתקת ממני ונכנעת למצב הקיים שכלום כבר לא יעזור.... ואני ככ צריכה עזרה מקצועית והם אטומים אליי ולא מוכנים לעוד טיפול נוסף...לעוד ניסיון....הם פשוט לא מאמינים בי ונמאס להם ממני .הם מתעלמים ואני משלמת את המחיר פה. בזמן שהם ממשיכים את החיים אני פה גוססת ממולם ואין לי את כוח להיתחנן בפניהם על עוד טיפולכשהם מסרבים ככה.... ואין לי את הכוח יותר להיתחנן בפני עצמי להמשיך לחיות...כי איך אפשר ככה להמשיך??? אין בשביל מה להחזיק מעמד ובאמת שגם אין לי איך.

שלום לך, הכאב והייאוש בדברייך עוברים בצורה חזקה בכתיבה שלך. אני יכול להבין את התחושה שלך שאין לך לאן לפנות, שדווקא ככל שאת מרגישה רע יותר נואשת יותר זקוקה יותר כך את מרגישה לבד, שאחרים מתרחקים ואולי גם את מרחיקה ברגעים כאלו. ייתכן וזה נוגע בקושי שיש לך, ההזדקקות לעומת החשש מקרבה, מפגיעה וייתכן שלא. בכל מקרה חשוב לי לאפשר לך לחשוב על אפשרויות נוספות לעזרה גם אם משפחתך לא מוכנה לאפשר לך טיפול. אני מניח שהקושי כאן הוא כלכלי ואם כך חשוב שתדעי שאת יכולה לפנות למרפאות לבריאות הנפש הקרובות למקום מגורייך ולקבל טיפול במחיר סמלי או ללא עלות כלל. בהצלחה, דרור