.

סיוט סיוט ועוד סיוט זה כל מה שיש לחיים האלה להציע בלילה ביום בצהריים בערב דקה בשפיות היא כמו לא אפשרית "חיים" אלק מי מסוגל להאמין עוד שאפשר לחיות רק נושמים אבל כל כך מתים

נקודה שלום, את מביעה ומביאה את הייאוש שלך בדברייך. תחושה שאין מנוחה מהכאב שרודף אותך כל היום, כל יום. אבל שמעתי בדברייך גם את הכמיהה הכל כך מובנת לדקה אחת של שקט, של מנוח מעצמך ומהכאב. כרגע את מרגישה שהיא לא אפשרית, שכמעט ואין לך תקווה שהיא יכולה להיות. ייתכן שברגעים אלו, בתקופה הזו את זקוקה למישהו אחר שלא יתעלם מהכאב והייאוש שלך אבל יוכל לשאת עבורך גם את התקווה, תקווה שגם את שותפה לה, עד לרגע בו תוכלי גם את להרגיש אותה ביתר עוצמה. דרור