ב ל ב ו ל

יותר משנה בטפול אצל מטפלת צעירה. מרגישה שהיא מבוהלת ממני- מהנפילות שלי במצב הרוח עד למחשבות אובדניות באופן כמעט כפייתי. בתקופה האחרונה לא מצליחה לגעת בנושאים המשמעותיים שמטרידים אותי ביותר ו"מעבירה" את הפגישות כאילו להכעיס (את עצמי)בדיבור על דברים שוליים ושטותיים. ולכן אולי אין זה מפתיע, שאחרי פגישות חשה תסכול אדיר וייאוש. למרות המבוכה והקושי התקשרתי אליה הביתה כדי לשתפה בבעיה ובלבטים האם טיפול בכלל מתאים לי. לאחר שיחה של כמה דקות, סיימה בהבטחה להתקשר בערב. לא התקשרה ואף התעלמה מ s.m.sיםx1 ליום בימים שאחרי. באחד האס.אמ אסים כתבתי שרוצה לסיים ושלא אגיע לפגישה הקרובה. גם מזה התעלמה. ביום הפגישה המיועדת, ענתה לבסוף לs.m.s-התנצלות ששלחתי והזמינה אותי לבוא בכל זאת. הגעתי והיא התנצלה שלא הבינה אותי, שאני לא קלה ושעשתה טעות.. ההתנצלות הזאת פגעה בי יותר אציין שבתקופה האחרונה סובלת במיוחד מתחושה נוראית של דחיה - שמרחיקה ממני אנשים ופחד להתקשר שמא ידחו.. כרגע מרגישה השפלה נוראית. כי לתומי חשבתי שלא הגיבה כי חלתה או שזו תגובה מקצועית שנועדה לטובתי.. - תמימות הגובלת בטפשות. עכשיו תוהה האם אין היא זקוקה לטיפול והאם אני צריכה להמשיך איתה? עם זאת,מכעיס שבכל זאת חוששת שהיא תדחה אותי ושבשובה מחופשתה, תאמר שאינה יכולה להמשיך איתי. ואולי כדאי להקדים ולעזוב? אם מטפלים לא רוצים להיות בקרבתי אז מה יש לי לצפות מאחרים? ובכלל הפרדוכס - שנכנסת לדאון ולחרדות מה"טיפול" אנא - תשובתכם המהירה

שלום רוני הבלבול שלך נשמע לי מובן ועימו גם החרדות והחששות הנלווים אליו. נדמה כי התכנים שאת מביאה לטיפול מציפים חרדה רבה ומולה עולות שאלות של הכלה, החזקה ויכולת להחזיק מעמד ולהמשיך בתהליך שהחל. לפי תיאורך שתיכן יחד נמצאות בתוך השאלות הללו וכחלק מהתרחשות טיפולית משמעותית ומטלטלת. ולפתע לא ברורה השאלה למי שייכת החרדה, מי המטפלת ומי המטופלת, ומכאן גם הבלבול הרב..בסיום את כותבת על חופשה של המטפלת, חופשה שייתכן וגם היא קשורה לעוצמת התחושות העולות ולחרדה מפני אי-החזקה. נשמע לי חשוב להמשיך בדרך שהתחלת ולפתוח איתה עוד את החששות והתחושות שלך בחדר ואת השאלות שעולות בך מולה, כך שתוכלו שתיכן יחד לחשוב על המשך הטיפול וכיצד להתקדם בדרך הטובה והמומלצת ביותר עבורך. בהצלחה דוד

שלום דוד ותודה על תשובתך המחזקת. עם זאת נותרתי עם כמה שאלות מטרידות.. ואודה לך אם תוכל לענות לי גם עליהן: האם התנהגות מתחמקת ומתעלמת של מטפל, אינה ביטוי להתנגדות שלו לטפל באדם מסוים, או מה שנקרא פשוט "חוסר כימיה" בין מטפל למטופל? האם מטפל לא אמור להכיל את המטופל, להפגין יציבות וליצוק בו אמון, על מנת שיעבור חוויה מתקנת?? האם יש פה דפוס של שחזור (ההתעללות שספגתי מהוריי בילדותי ושל היחסים הבעיתיים שאני יוצרת גם היום)? והאם נכון למטופל, שיהיה דפוס כזה כאשר מקורו במטפל? (כי נדמה שמתוך התכנים שאני מעלה, היא מזדהה עם התוקפן ואני צריכה לחוות זאת שוב(?) ולהיכנס לתחושות קשות של בדידות ואי רצון לחיות, המחמירות כתוצאה מהטיפול) האם יש אנשים שטיפול פסיכולוגי (דינמי) עלול להזיק להם ולכן עדיף להם להימנע מטיפול כזה? ואיך אני יכולה לדעת מה נכון בשבילי? קשה שלא להרגיש יאוש, לנוכח יאושו של מטפל....