טירוף-כשהאמת יוצאת לחפש וודאות

אין כאן שאלה לגננים המסורים . מתנצלת מראש על השטויות. תודה. לאחרונה לאחר שהאמת והוודאות נטמעו זה בזו ויצרו ספין משלהם לטשטוש כל מציאות-החלתי לתהות במשמעות רגשות ומחשבות הקיימים בי משחר נעורי. מדוע למראה ילדה המלווה באדם מבוגר בין אם אביה, סבה או דמות מבוגרת אחרת- ליבי רוטט ודואג לשלומה, מדוע מצטמררת מהאפשרות שיגע בה? מדוע מחשבות חולניות אלו רצות במוחי למראה כה תמים של אב הנושא את ילדתו הקטנה? מדוע המחשבה על ילד עם אדם מבוגר ללא נוכחות נוספת בחדר סגור, או בבית בגפם גורמים למוחי הבוער לחרוד עד מוות ולהזות אירועים חולניים שלא היו מביישים מוחו של פסיכופט. מדוע חוששת להרות רק מהאפשרות שתיוולד לי ילדה ולא בן זכר? זאת ועוד נשארו ללא מענה. ובכל זאת - טירוף הוא רק שם דרמטי להקצנה של מצב שכיח ורגיל מאד: בלבול. טירוף הוא לא בלבול רגיל אלא בלבול מפואר, ולכן קשה לוותר עליו. הבלבול מתפתח נוכח הכרח יוקד לדבר-מה לא ברור שמקבל אשליה של בהירות בגלל הטענה אנרגטית עודפת. טירוף נתפס כאי יכולת האדם לומר שקר. וזה כמעט נכון. אבל רק כמעט. כי אין אמת בטירוף. יש רק אשליה של אמת. אשליה שלא מסוגלת להכיר בערך הריק שבה. האדם שדעתו נטרפת עליו מספר לעצמו כאמת מוחלטת את הסיפור החלקי שמייצר מוחו הקודח, ואינו מסוגל לעצור בחיוך ולדעת את העובדה המשחררת: זו אמת. או שלא. אי אפשר בוודאות לדעת. זה פירוש היותך מודע בעולם. ברוך הבא לעולם המודעות. בטירוף האדם חש את עצמו כאמיתי מתמיד. והתחושה הזו לא מאירה בו נורה אדומה, אלא להיפך. זה נחווה כמשחרר. כעדות להיותו מצוי ונוכח באמת. אבל האם אמת זקוקה לעדות כדי להיות? אדם מצוי בתוך סחרור של שקר שהולדתו במשאלה עמוקה וענקית להיות באמת, והוא לא יכול לעצור ולהביט בסחרור של עצמו. כי ככה זה כשמסתחררים. יש ספין עצום ומטלטל של כל אושיות ההכרה, והאדם שמצוי בלב הספין הזה משוכנע שהוא חווה עכשיו אמת מוחלטת ושלמה. איזה טירוף. טירוף, כי האמת חפה מכל סיפור עליה. האמת חיה בשקט עם עצמה. היא אינה זקוקה לספר את עצמה. היא אינה זקוקה לדבר. כשהאמת יוצאת לחפש לעצמה וודאות, או להיפך – אנחנו מתחילים ללכת לאיבוד בתוך חיפוש שאין לו סוף. חיפוש הדרך מצד אחד של המראה – לצידה השני. דרך שתחילתה ברגע של פיתוי: הנה. יש וודאות. אני רואה, זאת אומרת מאמינה למחשבה על מה שאני רואה, אך בין וודאות לבין אמת אין שום קשר- הטירוף מגיע כשהאמת יוצאת לחפש וודאות. ואז הטירוף אומר לי – את רוצה חופש? את רוצה שפיות? – חיי את השקר שאת הכי מאמינה בו.

סנקה (שם מקורי יפה לך עדיף מהקודם) את מטורפת על גבול הגאונות:-) השאלות שלך למה את מרגישה כך למראה ילד עם מבוגר נפשך יודעת את האמת אך את עדיין לא מוכנה לה... מקווה שלעולם לא תדעי אותה כי אז הטרוף הוא אמיתי! לי-לך

סנקה היה פילוסוף שפעל ברומא במאה הראשונה לספירה. היה מורהו של נרון קיסר. הוא נמנה על הסטואיקנים, שהאמינו שהדבר היחיד שנמצא ברשותו של אדם הוא המידה הטובה; כל נכס אחר הוא בן חלוף אמר סנקה. חייו ידעו עליות ומורדות והוא נאלץ לסיימם בהתאבדות.

אחותי..... כפרה עלייך מזהים את הכתיבה שלך מימי את מסתתרת בכינויים שונים? מה זה סנקה? יאללה עם החידות שלך חוצמזה מה המצב?

למה מעלים הודעות כאלה? ברצינות. ההודעות האלה נרקיסיות מנופחות מרחפות מעל המציאות באופן קבוע והופכות את המוות או ההזייה לאליל המושלם. למה אנחנו שנלחמים על חיינו צריכים להיחשף לזה ככה? ממש נראה שהבנאדם על כדורים, למרות שאפשר גם בלי. מספיק אנורקסיה. גם אם ההודעה תיערך - בבקשה תשובה.

שלום לך, אני יכול להבין את התחושה שלך והרצון שהודעות כאלו לא יעלו. יחד עם זאת אני חושב שיש הבדל בין הודעות המפארות את המוות ומעודדות למעשה אובדני לבין הודעות המעלות כאב ובתוכם גם משאלה לשקט מהכאב, גם במחיר מוות, אך שהמוקד בהן הוא הכאב והרצון להקלה ממו. הקלה שאני חושב ואני מנסה להעביר את המסר הזה, יכולה להתרחש בדרכים אחרות מלבד מעשה אובדני. לא תמיד קל להעביר את הקו המדוייק המבחין בין הודעות אלו, אבל נעשה מאמץ. ולסיום, אני מבין שוב שההודעה גרמה מצוקה ועדיין נראה לי שלא הייתה בכך כוונה אישית לפגוע, משום כך אני חושב שחשוב לנסות ולהמנע גם מפגיעה מכוונת בכותב או כותבת ההודעה. כל זאת על מנת שהפורום יוכל לשמש כמקום בטוח כפי שאת רוצה גם כן. דרור

מתנצלת מעומק ליבי אם משהו בהודעתי ההזויה בהחלט :-) גרמה למישהו לאי נוחות או מצוקה. לא הייתה מטרה להביא ולבטח לא לפאר את המוות או את ההזייה. זה סתם הבלבול שבי המוציא ממני מילים חסרות משמעות שלדאבוני יצרה משמעות לא נוחה עבור האחר. מקווה שההבנה תגיע ליעדה. היו רק בטוב

מה יש לך נגד אנורקסיה? זה המקום הכי שפוי להיות בו!

סנקה שלום, המחשבות שלך, החרדות מפני מפגש של מבוגר וילד מעוררות בך בלבול רב, תחושה שאת לא יודעת מדוע את חושבת כך, אולי, אם אני מבין נכון את הקשר לחלקו השני של דברייך הן יוצרות בך בלבול רב. המחשבות שלך על הטירוף הן מחשבות לא פשוטות, אבל מצאתי את עצמי מסכים עם עיקר דברייך בנוגע לאי הוודאות הקיימת, עד כמה שזה יכול להיות מבלבל. המודעותת, דווקא היא מביאה להכרה שאין אמת אחת ברורה מוחלטת ונוקשה. אבל לטעמי היא מביאה לתחושה של יכולת לסמוך על התחושות והרגשות כך שלא יהיה צורך לצאת בחיפוש אחר האמת. דרור

סנקה שואלת. אין זה החיפוש אחר האמת -הדגולה - המשחררת - התימה המרכזית כמיקרו למקרו שהוא חיינו. המודעות היא סובייקטיבית בעוד שהאמת הינה אבסולוטית. את האמת סנקה יודעת - אין בסיס ושחר לבלבול לתחושות במפגש של מבוגר וילד. ועדיין, סנקה שואלת מה ההבדל בין המודעות לאמת ולוודאות. סנקה לא מבינה באמרך "אמת אחת מוחלטת ונוקשה" ממתי האמת הפכה להיות נזילה, גמישה ונתונה לפרשנויות - הייחודיים לשקר. סנקה יודעת את האמת - זו הוודאות החמקמקה שמביאה אותה לטירופה - שזורה בחלקיקי אמיתות חסרות יסוד הנשענות על טירוף המגיע בכל אדרו. מי יאמר לסנקה זו האמת אינך מטורפת או את מטורפת לכן זו אינה האמת? לטירוף אין עדים גם לא לאמת. סנקה לא יכולה לסמוך על התחושות והרגשות לכן רוצה את האמת - לא זו שלה - לסנקה אין אמת.

סנקה יקרה....את מסובכת שאלוהים ישמור אותך ורק אלוהים יודע מה את שואלת!