בדידות

לפני כמה ימים התחלתי להזכר בתקופת הילדות הלא מאושרת שלי הייתי ילד שונה "מהעדר " כמו ששאר החברה מגדירה היו לי חברים שתמיד פגעתי בהם לא משנה מה , אף פעם לא הצלחתי לשמור על קשר עם חברים טובים אנשים שכיבדו ואהבו אותי , תמיד נפגעו ממני או שניתקתי איתם קשר בלי שום סיבה כמו שקורה לי שוב היום אני מוצא את עצמי מביע הערכה סנטימנטלית יותר לחפצים דוממים למה דבר כזה קורה ? ומה הסיבה שיש אנשים שלא אוהבים בני אדם האם זה בגלל אכזבה/טראומה מהילדות או שזה תלוי באופי של האדם , סוג של התנשאות ?

שלום לך, אתה שואל שאלה לא פשוטה בנוגע למקור של הקושי שלך ליצור קשרים ולהחזיק בהם. אתה עושה הפרדה בין אופי לבין טראומה מהילדות. הפרדה שלא בטוח שקיימת. ייתכן שכיום קשה לך להרגיש קרוב לאחרים מתוך הרגשה שקרבה היא דבר מכאיב, מסוכן ואתה מעדיף בדרכים שונות ליצור מרחק. תהיתי כשקראתי את דבריך מדוע עלו בך בימים האחרונים הזכרונות והמחשבות הללו. נשמע לי בין השורות שאתה היית רוצה להיות מסוגל ליצור קשרים, להרגיש קרוב, שאתה לא שבע רצון מכך שאתה מעדיף חפצים דוממים על אנשים. אם זה אכן כך ייתכן ומפגש עם פסיכולוג לצורך הבנה מה קשה לך וכיצד אתה יכול להתמודד עם הקושי הזה יכול להיות מועיל. בהצלחה, דרור