סגירות רגשית עקב טראומה

שלום רציתי לשאול בנוגע למשהו מורכב שעובר עליי בחיים, אני אנסה להסביר למרות שזה מורכב ואני יודעת שאני זקוקה לטיפול קצת יותר פרטני.כרגע אין לי ממש משאבים כלכליים לכך וחבל לי מאוד... נתחיל עם זה שיש לי רקע של בעיות נפשיות במשפחה ועוד בעיות..אני לא ארחיב רק אומר שזה משהו שהתגלה באופן יותר ברור רק שגדלתי ונהייתי בוגרת להבין שבעצם לא העניקו לי תמיכה רגשית בחיים מגיל קטן למרות שמאוד היתי זקוקה לזה עקב מצבים מסוימים שליוו אותי כל החיים. עברתי עוד טראומה נוספת אחרי גיל 20 וזה עירר אותי ביותר..אני לא אפרט מה אבל משהו מאוד נוראי שלא הרבה היו מתמודדים איתו...אחרי כן הצלחתי להתגבר ולהמשיך לתפקד אך גיליתי שגם לחוזק שלי יש גבולות ואני לא מסוגלת להתמודד עם הרבה דברים בחיים.. אבל לשכחה ולהדחקה אני יודעת שיש מקום חשוב בחיים כדי להמשיך לשרוד ולכן איכשהו המשכתי הלאה..יש לציין שאני בנאדם שנורא זקוק לחיזוקים ואהבה ואני לא ממש מקבלת את זה משום מקום בן זוג קשה לי למצוא כי אני סגורה רגשית וקשה לי לדבר על דברים שעוברים עליי בחיים לכן כאשר הם רואים שאני לא נפתחת רגשית ולא מפתחת קירבה כזאת הם לא רוצים להמשיך.. אני מרגישה שאם אני אחשוף דברים אנשים יידחו אותי למרות שאני יודעת שזה מטומטם לחשוב ככה..אני מבינה גם שזה בעיה שלי לבטוח באנשים לכן אני מעדיפה להשאר במין ניתוק רגשי כזה ולא לדבר עם אנשים על דברים כואבים בחיי גם חברות אני לא משתפת אני ממש בורחת ומעדיפה להתחמק.. יש פרטים ממש שאני מתעלמת מהם סוג של הדחקה.. הקטע שאני מודעת לזה..אני לא יודעת באיזה דרך אני אמורה להתמודד עם זה פשוט נורא קשה לי ואני מעדיפה שיעזבו אותי בשקט ולא יציקו לי...אבל ברור לי שאני לא יכולה להמשיך ככה אני פשוט מעדיפה לברוח ושוב לא להתמודד ...אני מרגישה שהחוזק שלי נגמר כבר ואני משדרת חולשה לסביבה וחוסר כח בכלל ..אני לא רוצה להמשיך לבזבז את חיי בבריחה אבל לא מוצאת את הכוחות למצוא פתרון ודרך התמודדות..

שלום לך. מהמכתב שלך את מספרת על חיים רצופי התמודדויות, טראומות, שכאשר נדמה לך שאת מצליחה לנוח, למצוא את מקומך, צץ קושי אחר, חדש, שמותיר אותך שוב מיואשת, חסרת כוחות, מנסה להתגונן. כמו שתיארת כ"כ נכון, טראומות ומצוקות שלא זוכות למענה הולם (מה שאנחנו מכנים "הכלה") נצברות ולא ממהרות להמחק, מותירות פצע בנפש שלמרות הנסיון להתעלם ממנו, אינו מרפה. הניתוק הרגשי, שמתלווה אליו גם ניתוק חברתי, הנם תוצאה של המצוקה, אבל כמו מעגל קסמים, הם גם מחזקים אותה. דווקא את, שכ"כ צריכה לדבר, לשתף, להרגיש מובנת ונאהבת, דווקא את מתבודדת ומסתגרת. ועם זאת, שמעתי בפנייה שלך את הכמיהה לעזרה, לתקווה, לשינוי, והמקום הזה הוא מקום שממנו צומחים וגדלים, מקום שלמרות כל הקושי שעברת לא כבה אצלך (ובעיני מעורר התפעלות על כך). אני מקווה בשבילך שלמרות הקשיים, לא תכבי את החלק הזה שבך, ותוכלי לתת לו יותר ויותר מקום בחייך. אני מקווה שזה המקום שממנו תוכלי להבין שמגיע לך להרגע, לדבר, להיות אהובה ומשמעותית למישהו אחר, לעורר אהדה ואמפתיה... מגיע לך לחיות חיים שלמים, מלאים, שיש בהם גם שמחה וסיפוק. אני רוצה לעודד אותך לפנות לטיפול. אני חושבת שמאחורי הקושי הכלכלי שכתבת שעוצר אותך, מסתתר פחד גדול מלפגוש את עצמך ואת האחר בתוך קשר. הפחד הזה מובן ומוכר, אך הדרך היחידה למגר אותו היא לנסות להתמודד עם זה, לפגוש שוב ושוב את הפחד והכאב, ולאט לאט לגבש תפיסות אחרות, חדשות, על עצמך ועל העולם. ישנם טיפולים מוזלים או ללא תשלום בקופ"ח ובמסגרות ציבוריות, וישנם גם מטפלים שגובים מחירים מוזלים, שסביר להניח שתוכלי לעמוד בהם. האם תסכימי לטפל בעצמך? האם תוכלי לתת לעצמך הזדמנות חדשה? שיהיה בהצלחה, מלי.