אין

כשילד רוצח מבוגר או פוגע מתייחסים אליו במערכת המשפטית כבוגר ואת המבוגר רואים כקורבן לכל דבר. אותה מערכת משפטית או ערכים חברתיים פועלים כסומא ברגע שנוגע הדבר ליחסי מין שהינם מרצונה של ילדה. הרי לא ייתכן שילדה שמבחינה חוקית הינה ילדה - רק מבחינה חוקית, תפתה ותקיים יחסי מין עם מבוגרים בסביבתה. אם היית מכיר את אותה ילדה אולי היית לוקח כאפשרות שאכן הסובבים אותה היו קורבנות לפתיינותה, הידע הנרחב והמניפולציות המיניות איתן צויידה בלידתה הופכת באופן ניכר ומובן את סובביה לנטווים ברשתה. ישנם ארצות בהם ילדות בנות תשע מתחתנות עם מבוגרים ושם זה קביל ולא חולה, בארצנו ה"בריאה" אין זה מקובל מוסרית רגשית ומצפונית להבין שישנה ילדה שאכן היא המקרבנת ולא הקורבן. אני מרגישה שיש אנשים שראויים למות ואני אחת מהם, אין מקום שיבין או יקבל שאני המפלצת. ישנם ידברים שהמחילה אינה מגיעה לא מבפנים ולא מבחוץ. אין אדם בסביבתי שיבין.

<> שלום, כשקראתי את דברייך המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא האם את באמת חושבת שרצחת את אותו קרוב משפחה, או שרצחת חלק בו? אני יכול לומר שאני כן שומע שמשהו בך נפגע באותו יום, גם אם את היית היוזמת, דבר שבוודאי לא משאיר אותך רק בצד של הפוגעת. אבל גם אם אני מנסה לבין מדוע חשוב לך כל כך לקחת את כל האשמה ולהותיר אותו חלק ונקי, עדיין אני תוהה מהיכן ילדה בת 12, ובתרבותנו בת 12 היא ילדה, על כל המשתמע מכך, כה בקיאה ברזי הפיתוי והמניפולציות המיניות. למה הכוונה מלידה, האם לדעתך אפשר להיוולד עם ידע מוקדם על פתיינות שכזו שאדם מבוגר לא יכול לעמוד מולה, גם כאשר הוא יודע שהוא עובר על החוק? גם אם לא מדברים על המוסר? אני שב וחוזר על דבריי מאתמול. אני מבין את האשמה העזה שאת חשה, שאת האחראית הבלעדית למה שקרה לך, ועדיין אני תוהה אם אין כאן צורך להגן מפני משהו קשה הרבה יותר, אם אין כאן הזדהות עם הפוגע בך? דרור.