הבחנה מבדלת

שלום יש לי שאלה שמתרידה אותי היום משום מה בעבר פסיכיאטרית אחת איבחנה אותי כבורדרליין פסיכיאטרית אחרת לא מסכימה עם ההבחנה הזאת ואומרת שמה שיש לי זה ציקלוטימיה ו-PTSD למעשה בורדרליין מכילה בתוכה את רוב הסימפטומים של ציקלוטימיה ו-PTSD ובכל זאת, מה הוא השוני? מה יש בבורדרליין שאין בשתי ההפרעות האלה? בתודה שחף

שחף שלום, את שואלת שאלה טובה למדי. האבחנות אותן קיבלת התבססו כך נראה על ה DSM. נראה כי ההבדלים באבחנות משקפים בין היתר הבדלים בין הגישות של הפסיכיאטריות אותן ראית. באופן כללי ציקלוטימיה ו - PTSD הן הפרעות המשתייכות לציר אחד ב DSM. הפרעות אישיות למיניהן משתייכות לציר שתיים. ההבדל בין הצירים נוגע לאופן בו הסימפטומים נחווים על ידי המטופל. כלומר עד כמה הם נחווים כחלק מאישיותו (ואז קשורים יותר להפרעות אישיות) וכמה הן נחוות כחיצוניות לו, כמעין מחלה שתקפה אותו. את צודקת באומרך שהאבחנות הללו דומות למדי, ולעיתים לא קל להבחין ולקבוע ביניהן, כשהדבר שיכול לעזור הוא הדרך בה את חווה את הסימפטומים כמוכרים לך, חלק ממך או לא. דרור

סליחה מי נותן בכלל אבחנה של בורדרליין למי שהתעללו בה בילדות? ההבדל הוא שבבורדרליין את אשמה וב PTSD ההורים שהתעללו בך הם האשמים! בבורדרליין ממשיכים להאשים את הילד שהתעללו בו וב PTSD אומרים לך זה לא את החולה זה ההורים שלך!! זה בכל מקרה משתנה בין פסיכיאטרית שיודעת שהתעללו בך לבין אחרת שחושבת שאת החולה! טוב שפנית לפסיכיאטרית אחרת כל הכבוד! שלך אפרת

דרור אהוב שלנו:-) לא ברור כשאמרת שזה חלק ממנה:-( מה קורה ב PTSD הרי גם אז הסמפוטמים הם חלק ממנה... הספטומים הם חלק ממה שקורה לה בשתי ההאבחנות.. גם ב PTSD וגם בבורדליין כשיש פגיעה עצמית או מצבי רוח השניים יכולים להמשך שנים מה שעושה זאת חלק ממנה.... איפה פה ההבדל?:-(( מה שלומך ? התגעגעתי:-) בילבי ילדת הברזל

את צודקת!!!!!!!!!!!! הפסיכיאטרים נותנים בורדרליין לכל מי שאין לו מושג מה המטופל סובל ממנו!!! גועל נפש שהפסיכיאטרית הראשונה נתנה לך אבחנה כזאת וכל הכבוד לשנייה שיותר רגישה ממנה!!! ממש קראתי על זה כתבה ובדיוק מה שכתבת קורה מלא פעמים... למסכנות שנותנים להן אבחנה של בורדרליין במקום PTSD צריכים לתבוע אותם על אוגמת נפש!!!

שלום לכן, נשמע שהשאלה והתשובה שניתנה לה עוררו אמוציות חזקות למדי. ככלל אבחנות, הרגשה של להיות מאובחן מעוררת תחושה שכזו וברור לי שהסיבה לכך היא בין היתר תחושה שדברים נקבעו עליך, הגורל נחרץ. והגורל לעיתים משופע בדעות קדומות וסטריאוטיפים. אני מניח שזו הסיבה לפער שעלה כאן בין אבחנה של PTSD הנחווית כאבחנה טובה, מבינה לבין הפרעת אישיות גבולית הנחווית כמאשימה ומתעללת. בעוד שבשטח, כפי שנאמר כאן הסימפטומים דומים. הדיון שהתפתח כאן עורר אותי לחשוב מדוע זה כך. הרי אם אכן אי ן הבדל מדוע יש הבדל בדרך בה מגיבים לאבחנות. עלתה בי המחשבה, וכאן זה קשור לשאלתה של בילבי, שאולי זה קשור למחשבה שבעוד אצל האחד זה נחווה כמשהו שקרה מבחוץ, משהו שהוא אינו אשם בו, אצל האחר זה משהו שקיים בו בתוכו וולכן הוא אשם בו בעיני המתבוננים. אני חושב שחוויה זו אכן משקפת משהו מהחוויה של הסובלים מהפרעות אישיות, החוויה של להיות אשם על מי שאתה ולא על מה שקרה לך. וזו חוויה קשה ובלתי נסבלת. דרור