לא רואים את המטופל

מה עוזרת כימיה כזאת ו"תלות חזקה" כהיקש לוגי כזה או אחר אם בסופו של דבר המטופל לא מצליח להרגיש נוכח בטיפול ולא חלק ממנו במשך שנים רבות למרות שניתן לו כל המרחב מבחינת המטפל ולמרות שהוא חוזר על זה ללא הרף בפני המטפל שבטוח בעצמו וכך רק מערער את הבטחון של המטופל בעצמו? בסופו של דבר המטפל רק ריסק, את האמון של המטופל בעצמו וביכולותיו ועירער קשה את נסיונותיו להקשיב לעצמו. המטופל קיבל שיקוף של דברים שליליים ביותר מצד המטפל שנדמה שלא השכיל לראות את המטופל מעבר להגנותיו (זאת כימיה בעיני!) וכך שידר לו את אבחנותיו החמורות לגבי פסיביות חולשה חוסר אונים וחוסר תקוה מעבר לנס. אחרי הטיפול המטופל הממוטט שיקם עצמו ע"י ביטול של כל שנות הטיפול המסרס והצליח למצוא עבודה ראויה בשכר כפול ממה שהיה לו במהלך כל שנות הטיפול ששאבו ממנו את כל המשכורת שלו במלואה. אז יש כימיה או אין? זה טיפול טוב או רע, המטפל לא טעה או כן ?

למטופל שלום, אני שומע בדבריך כעס רב על שהרגשת לא נראה ולא נשמע בטיפול, על כך שהדימוי העצמי שלך נפגע והביטחון העצמי שלך לא שוקם. אלו תחושות קשות, שלא ניתן לקבוע מולן האם הן צודקות או לא, פשוט משום שהן שם. אבל בכל זאת עלתה בי השאלה מדוע שאלת בסיום האם היה זה טיפול טוב או רע. אני מניח שזה משום שבמקום מסויים אתה חש שהדברים אינם כה פשוטים כפי שהוצגו כאן. שלא הכל היה רע. אני לא יודע מה היה בטיפול, אבל אני מניח שהיכולת להיות בתוך קשר טיפולי ארוך טווח אינה דבר של מה בכך ואינה מובנת מאליה. מה שאני מנסה לומר הוא שאולי לצד התחושה שלא היית מובן הרגשת גם שיש לך מקום אליו אתה יכול לבוא ולהביא את עצמך כפי שאתה. האם זהו טיפול טוב או רע? אני לא יודע, ברור שהוא עורר בך כעס, אבל אולי הוא מעורר גם עוד דברים. דרור