הודעה.

שלום לכל משתתפי הפורום, בתום שלוש שנים בהן חלקנו מרחב משותף של מחשבה, חוויה, שאלות ותהיות משותפות, רגעי אושר ורגעי כאב וייאוש - הגיע הזמן להיפרד. זהו רגע כלל לא קל עבורי, שהגיע לאחר מחשבה ממושכת, לבטים וספקות, אך הוא נעשה מתוך שלמות. בחישוב גס (ואתם יודעים כמה קשה לי עם חשבון...), בילינו כאן יחד למעלה מאלף וחמש מאות שעות, בהן קיבלתי מכם עולם ומלואו. את מקומי בפורום תמלא פסיכולוגית קלינית מצויינת, אותה נציג בהמשך. אני אהיה כאן במשמרת הנוכחית וגם בשבוע הבא, כדי לאפשר לנו את הפרידה, ולמנהלת החדשה את ההזדמנות להתוודע אל אורחותיו של המקום הקסום הזה. סוף שבוע נעים וצונן לכולנו, וכמובן שעוד נדבר... ליאת

עשית לי התקף לב, המשך יבוא!!!

ליאתתתתתת... למה ?.....!!!!!!!! לא מוצאת מילים מעבר לזה לומר לך ..לפחות כרגע. . תסלחי לי .. אנסה לכתוב מאוחר יותר. אבל!!! אני באמת ..בשוק ! אמנם את כאן "רק" דמות טיפולית ..מרחוק אבל מבחינתי את (((((שותפה מלאה)))))))) בתהליך שאני עוברת ..כל השנה האחרונה .. וואו .. ליאת... דמעות זולגות מעיניי.. לא מסוגלת להרחיב כרגע. שרית

לליאת המדהימה שליוותה אותנו תקופה לא מבוטלת- נכון שזו עדיין לא פרידה אבל בינתיים רוצה לומר אוהבים אותך את מרגשת בתשובותייך את נעימה את מצליחה לגעת שתהיה לך דרך צלחה בכל אשר תפני אני.. מזמן לא משתמשת בכינוי הזה (קצת נכנסתי לצרות..והתביישתי להראות את פרצופי איתו אח"כ) אבל נמצאת וקוראת פה מידי פעם אבל זוכרת שעזרת לי בתחילת הדרך שלי פה ועל כך אני מודה לך לא יודעת אם את בכלל זוכרת אותי.. ואני רוצה להתגלות בכנות הפעם- שלך בת בלי שם

ליאת שלי יקרה, סיפרת לי אתמול, אז נכנסתי, לראות במו עיניי... מי כמוני יודעת איך את מרגישה עכשיו - את עומדת בפני פרידה של ממש. המילים החמות שקיבלתי כאן עדיין שמורות עימי, ולכן אני מצרפת את שלי לנחשול המילים שישטוף את הפורום עוד מעט... מילים של אהבה והערכה לקול האישי שהשמעת כאן, ושאת משמיעה בעולמי המקצועי והאישי באופן רחב יותר. את יודעת שאני חושבת שזה קול אמיץ ויחודי, קול נועז ושובב, קול נבון וחם. נשיקות וחיבוקים, אורנה

סליחה חברה קצת סדר אני ממש מבובלבלת ליאת עוזבת ואורנה חוזרת או שאונרה עזבה וליאת גם דרור בדרך? מה קורה פה אני בהלם!! חברה כולכם נוסעים לחו"ל ביחד או מה ? אורנה מותק את פה? בילבי ילדת הברזל

אורנה, חברה יקרה כמה נעים לראות אותך כאן, פתאום, כ?חו?לה כחלום. תודה על המילים הרכות שלך. איכשהו, הלכתי לכאן אחרייך, ומצאתי אוצר. הזדמנות נוספת להגיד תודה. עוד נדבר. נשיקות ליאת

אורנה'לה איזה כיף שאת פה ואיזה עצוב שליאת עוזבת:-((((((((((

את זוכרת שעזבת באחד באפריל זו הייתה בדיחה גרועה שלא מצחיקה עד היום...אמרת שתבואי לבקר ולא באת אף פעם:-(

ליאת יקרה.. אחרי הלם ראשוני מצאתי את עצמי מחייכת... לא ציפיתי שאחייך.. אולי זו התרגשות-אורנה שמציפה וממסכת את תחושות הבלבול.. (איזה כיף.. כולם בבית :-) ואולי זו רגיעה שבהכרה שבאופן אישי קיבלתי ממך המון. השתדלתי לספר לך עד כמה לאורך הדרך (גם במחיר שאצא קצת מוזרה לפעמים), אז נדמה לי שאת יודעת :-). נתת מעצמך המון, ואולי גם בי יש איזו שלמות על ההכרה הזו שזכיתי להיות מובטת על ידך (אם להשתמש במילים של נועם/גרוסמן), שזכיתי לנגיעה משמעותית כל כך. אולי אני פשוט עוד לא מעכלת לגמרי שלא תהיי כאן.. זו עדיין לא הודעת פרידה ותודה, עוד יש לנו קצת זמן לזה (למדתי להעריך את הזמן גם כשלא נשאר הרבה ממנו), אבל אני בכל זאת מרגישה צורך לדבר קצת.. לספר לך שמבחינתי הפורום זו את. הגעתי לפורום במקרה, לא הייתי טיפוס של פורומים, ונשארתי כי נכבשתי בקסמי המילים שלך. באותנטיות שלהן, בחיים ששופעים מהן. את הפורום בשבילי. המקום הזה, באופן קסום ותמוה, הוא ממש סוג של נס. בית לכל כך הרבה אנשים. איך מקום וירטואלי יכול להיות בית חמים? בית שתמיד נעים לחזור אליו.. החמימות שבך, והקבלה, וההזמנה להישאר, והאמונה הבלתי מתפשרת ביכולת להתקדם, לחיות (במובן הכי מלא שאפשר), לשנות ולהשתנות, לגעת באחר.. אולי זה לא מפתיע שהצלחת לעשות בית ממקום שלא קיים באמת.. את כל כך עשירה.. את כל כך הרבה דברים.. כנה וישירה ודעתנית בחן וחמה ואכפתית ועזת-צבע ושובבה, בהחלט אורנה :-), ונחרצת ורכה ורגישה וענווה.. את מעוררת בי השראה. למרות שנדמה לי שאת גדולה ממני בכמה וכמה שנים, משהו בך גדל כל הזמן..מתפתח ולומד ומשתנה, ולוקח סיכונים ומנסה ומעיז ורוצה.. זה מדהים להתבונן בך מהצד. אולי בגלל הדוגמאות העייפות שיש לי בבית, גדלתי להאמין שההתבגרות כרוכה באיזו התעייפות וויתור והרמת ידיים ושקיעה בהרגלים ושקיעה ב"צריך" עד כדי לשכוח מה"רוצה".. ואת... את כל כך שונה מכל זה. כל כך מרעננת ומעוררת השראה.. מלמדת שאפשר גם אחרת. שאפשר גם וגם- אפשר למצוא איזה איזון נכון בין התבגרות לצעירות. שאפשר ללמוד להכיר את העולם וללטש את עצמנו בלי לאבד את הברק בעיניים ואת החיוך הקונדס. שלא כל המבוגרים זקנים ורפי-ידיים :-) אני מניחה שלא תמיד זה קל להיות צעיר כל כך באופי, אבל בעיניי זה מדהים. בעיני את מדהימה. :-) ליווית אותי תקופה כל כך ארוכה.. אני זוכרת ימים כל כך חשוכים ובודדים שאת היית בהם האדם היחיד- היחיד באמת- שיכולתי לספר לו שקשה לי. גם בשעות לגמרי לא שגרתיות.. אני לא בטוחה אם את מצליחה לראות כמה את מיוחדת.. לפעמים כשמדובר בך אתה לא תמיד רואה.. אני יכולה רק לקוות שהאנשים שסביבך מתפעלים ממך כמו האנשים שכאן. מגיעה לך הרבה יותר מסתם תודה ואני לא יודעת איך להביע את זה אחרת.. את מעוררת השראה! המילים שלך מסתובבות איתי די הרבה.. וזה אולי כאילו *את* מסתובבת איתי.. זה די הרבה :-) לא זקוקה להרבה מזכרות ממך, כך אני מרגישה, פשוט כי באופנים מסויימים את כבר בי.. תוך כדי הכתיבה אני מגלה שאולי מכאן תחושת הרוגע היחסי שבפרידה ממך. משהו ממך קיים בי, נוכח מאוד. אני מחייכת.. נורא משמח אותי לחשוב על זה כך.. זכיתי :-) זאת לא הודעת פרידה ממני, זה רק כי רציתי לעמוד על ידך על הגבעה המשקיפה לעמק, ולחייך לעצמי ברוח הקלה, על שעל ידך אני עומדת. זכיתי :-) נדבר.., לילך

אני יושבת ובוכה מול המסך. חיכיתי לך כל כך השבוע. רציתי לספר לך משהו משמח. אשוב מאוחר יותר. נורית

ליאת! אני תמיד תוהה למי קשה יותר. לזה שנפרד והולך, או לזה שנפרד ונשאר. אני חושבת שאף אחד מבאי "הפורום הקסום הזה" (מילים שלך, אלא מה?) לא יוכל לומר כאן שהוא נפרד ממך "מתוך שלמות". ואולי זה אומר, שבאמת קל יותר למי שנפרד וממשיך הלאה. יחד עם זאת, למרות הכאב הצורב בלב ובגרון, והדמעה שבזווית העין, אני מצליחה לחוש את כל הטוב שהשפעת עלי בשלוש השנים שלך פה. מדברים פה, וודאי עוד ידברו הרבה על המילים שלך. אני לא יודעת עד כמה את מודעת לכוחן של המילים שלך, ולהשפעה שלהם. *אני* מוצאת עצמי מצטטת אותך כל כך הרבה. למי שמכיר את הנוכחות שלך בחיי, אני מרשה לעצמי לומר: " על זה "ליאת הייתה אומרת...." אצל האחרים את מכונה: "מישהי חכמה שאני מאוד אוהבת......" לפעמים, אני אומרת דברים שלך לעצמי.... את נמצאת שם איתי ברגעים קשים, במיוחד אלה של הגעגוע וכאשר אני לא יכולה לו, לעצב הגדול. את נמצאת שם איתי ברגעי השפע, כשאני יורדת עם הכלבה לטיול, נושמת את אוויר הבוקר וחושבת על יופיו והדרו של העולם הזה. את איתי בכל פעם שיונק הדבש מגיע לגינה שלי, זוכרת איך אמרת שזה סימן.... את איתי בחגים. במיוחד בראש השנה, בפסח ובשבועות.... את איתי בכל פעם שאני מארחת את המשפחה המורחבת שלי. כשהלב שלי מתרחב. ואת איתי כשאני עם אחותי, נשמתי.. בלעדיך לא היה נוצר הקשר הזה (כי מן הסתם, גם היא וגם אני נכנסנו לפה בימים "ש?ל?ך"). יהיה לי קשה להיות פה בלעדיך. לא יודעת אם אבחר להישאר אחרי שתעזבי. אבל ברוח דברים שכתבת לי פעם, אני יודעת שאחרי שמעבדים נכון את פצעי הפרידה, נשארת "צלקת שנעים ללטף".... ה מ ו ן פרידות אני חווה בשנה האחרונה. גם של כאלה שהולכים לבלי שוב, ולוקח לי זמן להבין כמה מהם נשאר בתוכי. רוצה להגיד לך תודה גדולה. על כל מה שנתת פה. על כל מה שנתת לי. רוצה לאחל לך המשך עשייה למען. יודעת שאי אפשר להחליף את הייעוד הזה... ושיהיה לך טוב. תמיד. מגיע לך. אוהבת אותך הדר

הכי פשוט - כואב נורא בבפנוכו :-(

הגם שהתכוננתי, ביני לביני, לפרידה הזו, לא שיערתי באיזו עוצמה יפגשו אותי המילים שלכם, ויטלטלו את לבי שוב ושוב ושוב. כל אחד מבאי הפורום הזה יקר ללבי כאילו היה "בן יחיד", ועם זאת, עוצמתו של המקום הייחודי הזה נעוצה - לא פחות - במשפחתיותו. ולמשפחה המיוחדת שלנו, יש שורשים עמוקים, השואבים מדורות קודמים, ומאפשרים צמיחה והתחדשות, המשכיות ורציפות. אני מודה לכל אחד מכם על ההזדמנות לפגוש - ולו לזמן מה - ביופי, בתבונה ובאור הניבטים מלבו ומעיניו של האחר. רוצה להאמין שכל הטוב והנדיב המופנה בימים אלה כלפי, יישאר כאן תמיד, וימשיך להאיר את ימיו ולילותיו של הפורום. עוד לא לגמרי פרידה ליאת

ליאת יקרה (*כמה* יקרה), החברות שלי כאן, כבר אמרו כמעט הכל. גנבו לי את כל המילים. כמעט שלא נותר לי מה להוסיף. מתחשק לי לחתום את שמי בסוף כל אחת מההודעות שלהן. להודעה של לילך, שסיפרה לך כמה את מיוחדת (כמוה, גם אני מקווה שאת יודעת את זה בעצמך), רוצה להצטרף למילים של הדר, ולספר לך כמה למדתי ממך, כמה לקחתי ממך, כמה את מלווה אותי בכל כך הרבה רגעים: שמחות, עצבויות, יאושים, חגים, ימי חול (ועכשיו גם בחופשות). ורוצה להצטרף גם לדמעות התמימות של נורית. שפע. זאת המילה העיקרית, שעולה לי בראש כשאני חושבת עלייך. חושבת על השפע שהענקת פה, על שפע המילים, הדימויים, ההסברים, הנחמות, הנתינה. חושבת על שפע הגוונים שלך. על היצירתיות האינסופית. שפע... תם עידן בפורום פסיכולוגיה קלינית. ממש ככה. גם אם יהיו פה עוד אלפי רגעים קסומים (ואין לי ספק שיהיו). זה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך. באמת שזכינו. שזכיתי. אוהבת אותך יעלה

ליאת :-) אני מתחברת אלייך לכאן למטה... את וודאי שואלת את עצמך איך לענות לכל כך הרבה הודעות עצובות ואוהבות ומוקירות תודה ומתגעגעות :-) אז לא אפתח הודעה חדשה...מנסה לחסוך לך (למרות שזה חסר סיכוי).. :-)) אני מחייכת ומחייכת... רק כותבת כדי לקרוא בקול גדול "תראי איזה יופי!!" :-)) תראי איזה יופי D-: תראי כמה עיניים, גלויות וסמויות, נכנסו לכאן בשנים האחרונות רק כדי "לראות מה שלומך" ולינוק עוד קצת מהמילים המיוחדות שלך. כל כך מרגש... איזה יופי!! :-) כמו מבול של מתנות :-) בהתחלה שמחים ומתרגשים על המתנות החדשות, מבויישים קצת מודים לראשונים. כשהמתנות ממשיכות לזרום בקצב הולך וגובר, מגיעה המבוכה בליווי משפטים פולנים נוסח "באמת לא הייתם צריכים, זה יותר מדיי.." :-) אבל כשהמתנות ממשיכות לזרום מהמזוודה, עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, מכל מיני תקופות ואנשים, אי אפשר שלא לפרוץ בצחוק גדול! איזה כיף! D-: תראי איזה יופי, ליאת! :-)) כמה מילים חמות בעמוד אחד.. לצד צער הפרידה המתקרבת והגעגוע שמתגנב... תענוג לקרוא :-) תראי בכמה אנשים נגעת.. מדהים... מבלבל להיות שמח... קצת לא מתאים לרוח הפרידה.. אני פשוט שמחה על כל החמימות השופעת הזו.. שמחה בשבילך :-) (אז סליחה אם קריאות ההתרגשות צורמות למישהו...) :-) לילך

כמה אהבה אפשר לקבל בלי לגעת באמת פיזית באחר כמה געגוע קיים לאדם שלא ניתן להתרפס על זכרון פניו כמה קרבה יש במרחק האין סופי של החלל כמה תקווה יש במקלדת הקרה כמה חיבוקים נשלחו לשני הכיוונים וכולם התקבלו לנחמה כמה עוטף הלילה כשאת ליאת נמצאת שם מתערסלת מול הלבנה כמה מחזיקות ידייך כשאת מודיעה "עד כאן לפני שאהפוך לעיסה" כמה הבוקר והערב מתחבקים במפגש של קווי דמותך הצבעוניים כמה טוב היה לדעת שאת פה גם אם לרגע, מחייכת את חיוכך המבין כמה עצוב שאת נפרדת ואומרת פה שלום כמה טוב לדעת שלעולם תהיי חלק מכל אדם שנתת ולקחת בו מקום ליאת, תודה על הטוב שיש בך מבלי להתאמץ

היה נחמד לשמוע מילים חמות, למרות שהן מבוטאות דרך המחשב- אבל הצלחנו להרגיש אותן היטב. תודה ליאת וכל טוב :-)

ליאת, ליאת, ליאת, ככל שלא אהיה מוכנה, וכאילו אני מוכנה תמיד, וכאילו הכל מובן מאליו תמיד, ולא כך היא, ולא כך, הפתעה זו הפתעה זו הפתעה והיא תופסת אותך מעבר לפינה. לא יודעת מה אני מרגישה... אולי בעיקר פחד אולי בעיקר החמצה... בוודאי הרבה מעבר... הלוואי שחוויית ההיכרות עימנו, כולם ביחד וכל אחד לחוד העשירה את עולמך. לחיי ההתחדשות והעצב והגעגוע, ו... המציאות :-) אולי תבואנה עוד מילים... ... מלבי הקט, (הניחו, לפחות, שרשום כאן שמי האמיתי) * אני חייבת להודות גם לאיש השיחות שלי, שאלמלא הטיפול הטוב והמלמד שלי, לא יכולתי להעריך כך את המילים שנרשמות כאן בפורום. את כל העומק הזה. הן היו לי כאלה גם ובעיקר בזכותו :-)