דוד.

מה יהיה איתי ?... מה יהיה ?... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בא לי רק לצעוקקקקקקקקק .. ולא יוצא ממני קול . ייושבת בפינת החדר על הרצפה ..מחבקת את עצמי , ובוכה.. נמצאת "שם" .. שוב דוד, בתוך "ביתי הנעול" .. חם בחוץ.. אבל בתוכי סערה ומבול.. שתיקות וסודות, עולם מלא בתוכי של הפתעות ..אכזבות.. מחשבות על הלילה הזה זשעוד מחכה לי .. והדמעות בעיניי כבר שוב עולות .. מחשבות על זה שפגע בי .. על זה שחשבתי שהיה גם אבי .. ועל התוצאות הבדיקות .. חושבת על הילד שלי בן 5 ועל הבן זוג שתומך בי ..כל הזמן הזה .. ושואלת את עצמי .. דייי עד מתי ?...!!!!! למה את לא מצליחה לעבור את זה ?...לפחות רק בשבילם.. וחוסר הרצון שוב אומר לי דיי לא רוצה לחיות.. המחשבות האלה ..אל תוך עולם הסודות שלי.. המחשבות אל תוך עולם של דמעות ,. שוב חוזרות ... כמו ילדה קטנה ובודדה יושבת לי בעולם שהוא רק שלי . ומנסה לברוח למקום אחר.. וזה ..זה מרגיש פחד עצוםםםם, אימה , ושתיקה איומה .. מנסה למצוא כאן בפורום שוב .. איזושהי בריחה מהמחשבות.. מצטערת דוד .. אל תכעס .. אני יודעת שבשבועיים האלה .. מציפה מעצמי כאן .. יותר מידיי אבל לא יודעת .. איך לעבור את הגלים הסוערים האלה .. לא יודעת איך לעבור את זה .. וכרגע מכירה רק את דרך כתיבה ..שלא פוגעת בעצמי. וזה בלי שליטה . רוצה להקיא .. ומתאפקת.. לא ..שוב!!! לא.. שוב !!!! אסור לי להיות במקומות האלה. . אני מנסה לדבר באופן כללי רק על תחושות וכאב ..אולי הכאב ירגע .. אבל ...שששש אומרת לעצמי "אולי ...דייי ...שרית , מה קורה איתך?..." אולי דיי כבר לספר את הדברים הנוראים וההזויים האלה שקרו לך ?.. מי יאמין .. וזה מרגיש שוב מאז הבעיות הבריאות שצצו לי בשבוע האחרון .. עד כמה אני עדיין חלשה בתוכי .. עד כמה כל סופה הופכת להוריקן.. החוסר ודאות ..הזה מערער אותי מחדש .. מחכה לפענוח תוצאות בדיקת המרי ראש מהימים האחרונים שלי .. ואומרת לעצמי בשקט.. "דיייי ...אין תקווה . זה לא יבשר טוב ...." זה מרגיש ש"אני חלשה ולא אצליח לקום הפעם מהנפילה ..הגדולה".. והנה ..אני כאן מצליחה לומר לך באמת .. עד כמה אני רוצה לוותר , .. אני יודעת שאתה וליאת ודרור .. כאן ..מנסים בכל הזדמנות לתת בי עוד כח , תקווה ..אבל .. עדיין האבל כאן..והוא שוב חזר בגדול . אוףף .. אני מצטערת דוד , אני מצטערת , מצטערת .. מצטערת!!!!! "אפשר להבין אותי בכלל ?...לאיודעת.. אני כבר לא מבינה את עצמי.. רק מרגישה את הסכנה התמידית הזו בגוף.. הסיוטים שבלילה שוב חזרו , הזכרונות האלה חרוטים בי ..בעעעעע.. הם משאירים אותי עם המון זכרונות מטושטשים , עם מלאאאא שאלות ואפס תשובות הגיוניות . אני נשארת עם פחדים , סודות , והמוון המוןן דמעותתת.... ואני מפחדת להיות שוב בשגרהה קבועה הזו..שחשבתי שהתרחקתי ממנה מעט. אני לא מצליחה לחבר בין הפער של לרצות לצאת מזה מול הפעולה עצמה בתכלס .. זה הופך להיות קשה מידיי ..אני לא אצליח לקום מזה לבד, אני לא אצליח להחלים בלי עזרת יד שתרים..בלי לבקש.. ואני מתביישת כבר לבקש , מתביישת להיות במקום הזה, מתביישת להגיע ככה שוב לטיפול מחר .. עוד פעם להיות במצב כזה חלש .. מה יהיה ??... אני יודעת שאתם עוברים איתי כאן המון ימים קשים.. של לילות קשים , של זכרונות חרוטים ..של הדחקה נוראית של שנים ושל תהליך טיפולי נפשי קשה .. אבל אני רוצה לומר שאני מעריכה המון , שכן הצלחתם ללמד אותי כאן שמותר לדבר .. שמותר לכעוס .. בזכותכם הבאתי לטיפול שלי המון כאב .. ניסיתם לתת בי תקווה , לימדתם אותי שמותר לגעת בכאב .. שלא צריך לשמור כבר על סודות..ואין צורך בשתיקה .. ושאני לא "ילדה שנמצאת לבדה ואבודה" .. לימדתם אותי שלבכות זה מותר ..וגם לגעת בעבר אפשר .. אבל.. צריך לאסוף כוחות .. ואל העתיד לרצות כן לצפות .. והיום אני מרגישה שלמרות כל המילים האלה , ההבנה .. והרצון .. אני עומדת שוב על הקצה .. רגל אחת פה בפנים , רגל אחת בחוצ.. שוב מתנדנדת.. שוב נוגעת לא נוגעת.. מדברת לא מדברת .. מובנת לא מובנת ... הכל בנגיעות .. כאלה מלמעלה .. הכל כדי להרחיק .. לא להתחבר .. יותר מידיי .. ואני כן צריכה שיתקרבו אליי .. וואני יחד עם זאת מפחדת .. ואני לא מצליחה באמת להרחיק את הכאב .. זה רודף אחריי.. ואני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב .. אני מנסה דוד .. בעקשנות יומיומית .. לא לוותר , (((((((((((אבל זה כואבבבבב מידיי)))))))))))))) . ואני לא יודעת איך לעבור את זה אני רוצה להגיד ..לך , לדרור ולליאת ! כן..תודה על ההקשבה , הכח , הזמן.. על זה שאתם מצליחים לגעת בליבי ..ולשמוע על כאבי .. על זה שאתם שומרים עליי מרחוק .. אבל עדיין הסערה והמבול.. משתוללים בטירוף בתוכי .. רוצה להניח את הראש .. אולי רק עד מחר.. עד הטיפול .. ולהרגע .. להרגע מהמחשבות של מה היה.. ומה קרה.. ולמה דייי .. רוצה רק שקט.. ויד או מילה שמחבקת. כי אני ככ מפחדת. סליחה על ההצפה הרגשית הזו . שרית.

שלום שרית תרשי לעצמך, ללא הגבלה, להניח כאן את הראש מתי שנכון לך. אני שומע את ההתנדנדות שחוזרת, את המתח להשאר על הקורה, לנטות לצד הנכון..ואם הפורום יכול לספק עוד קצת תמיכה, עוד קצת מרחק ברשת המחזיקה, אז אין סיבה שלא להשתמש בכך. להתראות דוד