שאלות עקרוניות בקשר לטיפול ומחשבות על סיום טיפול

שלום רב, אני בטיפול כבר 4 שנים אצל פסיכולוג קליני מוערך וידוע, בעקבות טראומת ילדות (מינית), בטיפול הגעתי להישגים רבים, גם הישגים בתחומים שכשהגעתי לטיפול כלל לא ידעתי שהושפעו מהבעיה. היו לי יחסים של אמון מלא והערכה עם המטפל. אבל בחודשים האחרונים אני מרגישה שאין התקדמות וקשה לי להביא דברים לחדר הטיפול ושהעניין המרכזי שבגינו אני עדיין בטיפול תקוע כבר המון זמן. אולי בגלל כל זה עלו אצלי כמה שאלות עקרוניות שגרמו לי לפקפק אם בכלל כדאי לי להמשיך בטיפול: 1. לפני שהתחלנו בטיפול קבענו שהודעת ביטול היא עד 24 שעות לפני פגישה ( אחרת משלמים), תוך כדי הטיפול הוא שינה את זה ל-48 שעות. לפני כמה זמן קמתי עם 39 חום יום לפני הטיפול, ומיד הודעתי שלא אגיע יום אחרי. בסופו של דבר הייתי חולה כל אותו השבוע ולא יכולנו לקבוע פגישה חלופית. מבחינתו הייתי צריכה לשלם על הפגישה, ואני מאוד כעסתי כי זה דבר שהוא לא בשליטתי. אציין שאני מאוד מחוייבת לטיפול וכמעט לא קרה לי שפיספסתי פגישה ( בד"כ כלל כשהייתה בעיה פשוט קבענו מראש מועד אחר). 2. בזמן האחרון הוא התחיל לדבר איתי על דברים שלא קשורים לטיפול או אליי. לדוגמא, בפגישה מסויימת מיד כשהגעתי הוא שאל אותי "ראיתם את המשחק של מכבי אתמול?", וזה גרר שיחה של לפחות רבע שעה על כדורסל (שממש לא מעניין אותי) כולל אסטרטגיות של קבוצות לרכישת שחקנים. דוגמא נוספת, שונה במהותה, היא על שיחות שלמות שהוא ניהל איתי על מחלתה של אימו (סרטן) הייתי מבינה אם זה היה כדי לחדד איזו נקודה, אחרי שסיפרתי לו על מחלתה של חמותי (גם סרטן), אבל זה אפילו לא היה ריגשי אלא ממש תיאורים רפואיים של המצב שלה. ובעצם, כשהוא העלה את הנושא, זה עוד יותר הקשה עליי מלהביא את הדברים האמיתיים שרציתי להביא שגם ככה קשה לי לדבר עליהם. אפשר לשאול למה לא אמרתי בעצם. אבל מי יכול להגיד "לא מעניין אותי כרגע לדבר איתך על הסרטן של אמא שלך או של אמא של בעלי, אני מדברת על זה עם כולם כל הזמן ולא צריכה עזרה ממך בהתמודדות" ???? כשהעלתי את הנושא (כבר בכעס) הוא אמר שמבחינתו כל נושא הוא לגיטימי כדי "להגיע לעולם הפנימי שלך". ואני שואלת את עצמי: כדורסל לעזאזל?? חשוב לציין שבעבר הוא כל הזמן הדגיש כמה חשוב שנדבר על מה שעולה אצלי באמת, וכדי לא להסיט אותי היינו אפילו יושבים ושותקים כמה דקות עד שהכל היה יוצא. בנוסף, הוא בקנאות לא דיבר על עצמו, גם כשהיו לי שאלות סקרניות, והסביר שהדבר עלול לפגוע בטיפול. אז איך זה מסתדר ? האם התנהגותו לגיטימית? כל זה גרם לי לחוסר אמון בו, ורצון לעזוב את הטיפול. אני חושבת שההתלבטות היא בעיקר כי אני זוכרת לו את הישגי העבר. תודה על הייעוץ.

רחל שלום, השאלה שאת שואלת היא מורכבת למדי. כפי שאמרת בפתח דברייך את חשה תקיעות בטיפול, תסכול ואני מניח שאת תוהה מה הפתרון אם בכלל למצב הזה. על רקע התחושה הקשה הזו קרו מספר אירועים ביניכם שלדברייך לא מאפיינים את הטיפול, והקשר ביניכם. אני תוהה ראשית, האם התחושה שלך שהטיפול תקוע עלתה ביניכם. בכל מקרה, יש לה מקום וחשיבות ולו רק בכדי שיידע שאת חשה כך. לגבי האירועים שקרו, בכל טיפול קיים הסכם בין מטפל למטופל. בין היתר גם על מדיניות ביטולים. את מרגישה שגם אם הוא יישם את ההסכם כלשונו הרי שעדיין לא היה הוגן ובוודאי לא היה רגיש לקושי הפיזי שלך להגיע לפגישה באותו שבוע. אבל אם נניח לרגע את השאלה מי צודק בצד, נראה שבזמן האחרון את מרגישה קושי, חוסר טעם אולי, להגיע לפגישות, קושי שלא הרגשת בעבר. ממש כפי שבעבר לא היית חולה ולא ביטלת פגישות. כלומר גם במובן הפיזי וגם במובן הרגשי קשה לך יותר להגיע כיום. לגבי השאלות שלו והשיתוף שלו בנושאי כדורסל וכו'. קל לומר שזוהי התנהגות לא לגיטימית, או מקצועית, אבל אני חושב ששוב יש טעם לבחון את זה בהקשר של מה שאת מרגישה בטיפול, את תחושת התקיעות. את מתארת מטפל מקצועי מאוד שעזר לך רבות, אם כך מה קורה שהוא מפסיק להיות מקצועי. ייתכן שעובר עליו משהו אישי, אבל ייתכנו גם אפשרויות נוספות, למשל ההקשר שבה הנושא הזה עלה, או דרכים נוספות להתמודד עם תחושת תקיעות שאולי גם הוא חווה אותה. בכל מקרה, רוב דבריי הם השערות ויש לקחת אותם ככאלו, אבל חשוב לנסות ולהביא את התחושות והמחשבות לתוך השיחה איתו, להבין מה קורה ולא להישאר עם השאלות הללו לבד. דרור

היי דרור, תודה על התשובה המאוד מבינה. רציתי לאמר לך שדיברנו על מה שהיה, והעלתי בפניו את הכל (זה התאפשר רק כשהייתי מאוד מתוסכלת עד אז הפחד לפגוע בו גבר על הכל), הוא אמר שהיה כשל תקשורתי בינינו שהוא לא ראה לבד, ושמשברים כאלו בלתי נמנעים בכל טיפול ושצריך לקחת את זה כמתנה וחומר לעבוד עליו. הוא רואה ביכולת שלי לבוא ולאמר לו את הדברים כחלק מהגדילה שלי. מה שדי נכון (וכנראה שיש לזקוף את זה לזכות הטיפול, כי אחרת הייתי מעדיפה לקבור את עצמי מאשר לאמר למישהו דברים קשים כאלו ) מצד שני, באשר ללקיחת אחריות, הוא רק אמר שגם לו יש חלק בכשל הזה. מה שמציק לי זה שהוא רואה בנושאים שהוא דיבר איתי עליהם לגיטימיים ולא מודה שהיה פה חוסר מקצועיות. בין אם זה קרה בגלל שהוא גם חווה את התקיעות בטיפול ובין אם עבר עליו משהו אישי כמו שציינת, הייתי מעדיפה שיודה בזה, מאשר שיאמר שכל נושא הוא לגיטמי. כך אולי היה לי יותר קל לבנות את האמון מחדש. באשר לשאלת התשלום, בעצם דחינו אותו, עד שנגיע להסכמה בנושא. אבל מאוד עודד אותי לדעת שגם אתה כפסיכולוג, שמבין את חשיבותם של חוזה וכללים בין מטפל למטופל, מסכים שיש מקרים שאין לכללים האלו מקום, וצריך לדעת לחרוג מהם ולגלות אנושיות, כי על מה בעצם אנחנו מדברים פה בסה"כ ? אפילו מאינסטלטור אפשר לקבל הנחות לפעמים, קל וחומר מאדם שחוקר את נבכי נשמתך.... תודה רבה.