שוב אני..

מצטערת , יום אחרי יום , להציף כאן בכאב אינסופי .. אבל , אני לא יודעת מה לעשות , פשוט ..לא יודעת הכל כואב .. בתוכי , הלב שלי פועם בחזקה מאז אתמול ..מהטיפול הידיים שלי כאילו ורועדות מקור המחשבות מתרוצצות בראשי בקצב ((((((((((מסחרר))))))))))))))) ואני מדברת לעצמי .. אני חיה. כן.. חיה . חיה.חיה.חיה אני חיה? חיה ? חיה?.. כן.לא.כן.לא. כן ((((((לא)))))))) אז חיה.מתה.חיה.מתה (((מתה)))))) והלב שלי פועם ככ בחזקה מפחד עצום של זכרונות מטושטשים, החלום שכתבתי לדרור כאן אתמול לא מפסיק להדהד בתוכי .. ויש בי פחד עצום של זכרונות על ילדות שהייתה לי , חלקים , חלקים של תמונות לא ברורות .. הלב פועם בחזקה .. כאילו מתריא בפניי על אסון כבד שעומד ליפול עליי.:-( המחשבות מתרוצצות לי בראש. דוד, הם לא מסודרות. הם ככ מבולגנות . הם ככ מטושטשות. הם מרגישות לי שם בראש ..ממש כמוני. אז אני חיה. אני חיה? חיה? .. (((((((((((((כן בינתים כן.))))))))))))))))))))) ואולי אני רק מדמיינת?.. כן.לא.כן.לא - עלה כותרת אחד נתלש ושוב אחריו עוד עלה נוסף , עלה אחד אחרון ומה נשאר ?!!!! מציאות - או דימיון ?... (((((((((((((מציאות.)))))))))))) זו המציאות שלי. פאקינג מציאות שלי. והלב שוב דופק בחזקה , הידיים רועדות .. המחשבות מתרוצצות .. הבכי מתחיל ולא נפסק.. ומה יקרה אם לא אצליח להשתלט על הכאב הנוראי הזה שבתוכי ?.. ואיך אחכה עד הטיפול ביום חמישי ?... שוב אני עם השאלות האלה .. שוב אני במקומות האלה .. (((((((((((עד מתי?)))))))))))))))) הלוואי והייתי יכולה .. להעלם ... להתמוסס .. באויר .. לא להיות . או להיות ..כמו איזו בועת סבון אחרי מקלחת מלאה בקצף..?! כזו שמשאירה כתם על הרצפה, בועה שלאט לאט מפנה את מקומה ל.. (((((((((((כלום ענקי )))))))) זה מה שאני שווה .. כלום ענקי. כלום ענקי שמפנה מקום לריקנות איומה.. והיא תבוא דוד .. היא תמיד באה אחר כך. בינתים האויר נתקע בתוכי , הדמעות לא מפסיקות לרדת, וזה מרגיש שהעולם נעצר לו בתקופה של פאקינג ילדות מחורבנת ילדות שככ כואבת .. והכאב הזה ככ ממוטט. דוד, אתה יודע, בימים האחרונים האלה מאז החלום שפירטתי לדרור אתמול , ההרגשה שלי היא נוראית , כאילו ואין הסבר במילים. משהו מזעזע אותי בתוכי אבל בלי מילים . חרדה מעורבבת בתחושה של יאוש, איזה חוסר אונים לזכרונות שעולים בלי אפשרות להבין אותם בכלל . הבהירות והחדות של הפרטים המדויקים בחלום כאילו עומדים בניגוד מוחלט לעמעום התחושות שאני מנסה להעביר במילים. זה כאילו מרגיש שמשהו נורא קרה לי , אבל, אני לא בדיוק מבינה עד כמה הוא נורא , ואני לא בדיוק זוכרת מה קרה. אתה מבין אותי בערך דוד? או שאני משתגעת ?... כי אני לא מבינה את עצמי . המצוקה הנפשית שלי מתבטאת בימים האלה בהקאות שוב מחדש.. חשבתי שעברתי את ההקאות האלה . כנראה שטעיתי. לא יודעת למה אני כותבת כאן עכשיו בכלל , בטח גם לך כבר אין כח לשמוע אותי . אני מצטערת... אני בכלל, לא יודעת מה אני רוצה מעצמי , בעצם אני יודעת.. רוצה רק מקום קטן להניח את הראש, בלי שאלות , רק לכמה רגעים .. כדי להרגיש קצת שקט.. מותר?... אולי דרכך פה ..דרל הכתיבה אלייך , אני מדברת לעצמי , אני מחפשת גם את השקט הזה .. (הלוואי וליאת הייתה יכולה להיות פה .. ממש עכשיו).. וזה כואב לי בטירוף.. לא נרגע. מדמם מכאב . ואני לא מצליחה לומר כלום , אני רק נחנקת עם המילים בתוכי .. בא לי לצעוק ..((((((((דוד)))))))))) בא לי לצעוק ..אהההההההההההההההההה אבל אף אחד לא שומע אותי. די..בבקשה.. הוא נגעבי. והכאיב לי .. הוא פגע בי .. הוא אנס אותי .. והייתי ילדה . והייתי ילדה. רק ילדה. ורק המילים עכשיו שיוצאות .. פשוט מזעזעות אותי ככ . סליחה. שרית

שלום שרית אין לך מה להצטער. ברור עד כמה את מרגישה מוצפת ואיזו תקופה מזעזעת ומערערת את עוברת. מיותר אולי לומר זאת, אבל את מוזמנת לפורום בכל שעה, להניח פה את הראש, או לצעוק - אני, כמו שאר יושבי ומנהלי הפורום, נמצאים פה על מנת להקשיב. ואם זה אחד האמצעים להמשיך את הקיום, להמשיך רגעים של התהוות ולחזק את הצד של ה"יש" לעומת ה"אין", אז אני שמח שאנחנו פה. להתראות דוד

כן.. אני בוכה .. וזה לא מצליח להפסיק.. ועם הדמעות שמנסות להסתיר לי את הכתוב כרגע על המסך.. וההקלדה שנראית פתאום כפעולה מאוד קשה ..כאילו ומטושטשת.. אני עדין .. רק רוצה לומר בשקט .. בשקט ..בלי מילים מיותרות.. .. תודה . תודה שאתה לא משאיר אותי כרגע לבד עם עוצמות הכאב החודרות האלו. גם אם ככ בא לי. :-( תודה על המילים.שכתבת..דוד. מעריכה המון. שרית