ששש...

ליאת.. אני עייפה לא מוצאת לי מקום. רוצה להתרחק מהכל. לחסום. צריכה קצת להתכנס כדי לנוח, אבל כולם נוגעים פה כל הזמן. צפוף לי פה. אני ממעטת להסתכל על מי שאני מדברת איתו, משתדלת לסנן את הסביבה שלי.. הכל בי רגוז. אמא שלי מרגיזה אותי. לא רק היא. לפני המטפלת שלי לא יכולתי לסנן אותה בלי להרגיש רגשות אשמה. לא יכולתי לא לעזור לה בלי להרגיש שאני לא בסדר. היום לא היה לי אכפת. אמא שלי- אישה אחת - אמא שלי- אישה אחת.. אני מתכחשת לקירבה בינינו. אל תמשיכו לדבר איתי יותר מדיי זמן- אין לי סבלנות לשמוע. אני לא משתפת פעולה. מסננת.. (נורא לא יפה). בתוך העייפות ובתוך "תפסיקו לגעת בי", מפציעה גם הכרת תודה לגברת הזאת שלי..(גם אם אני לא יודעת אם אני אוהבת אותה.. אולי זה לא הכרחי לאהוב) היא לימדה אותי את המילה נפרדות.. יש מילים שמסמנות התחלה של דרך. אבל אני עדיין לבד בתוך עצמי.. עדיין עייפה מאוד אין לי כוחות לכל הרעש הזה..( ואלוהים, מה היה קורה לי היום בלעדיו..) עדיין לא רוצה שיגעו בי. כל הזמן נוגעים פה.. כל כך צפוף כאן.. רועש לי מדיי.. צריכה לשקוע בתוך התעסקות קטנה, במונוטוניות טיפשית. מרחק. מעבירה משקל רגל לרגל.. בדמיון הכל מגרד אין לי שקט בדמיון יצאתי החוצה לשאוף קצת כוכבים ורוח. דמעה חמה ומלאה כבר מתגלגלת.. בחלון שלך אור מסכימה להסתכל עליי מרחוק? מפחיד להיות לבד בחוץ..

שלום לילך, השורות האחרונות שלך פתחו לי צוהר (תרתי משמע) דרכו אפשר לראות אותך, בלי לגעת בחוסר זהירות או בדביקות איפה שכל כך מגרד. צאי לך לסיבוב באוויר הקריר, ותראי אם נכון לך, המרחק. נסי לחדד את ההקשבה לקולות, לזהות את מקורותיהם. האם יש בהם מילים, ניגונים, מקצבים? אנחנו נישאר כאן בשבילך, עם אור בחלון, ונחכה שתזרקי בחטיפה מטפחת משי או כפפה שנרים לך... ליאת

ליאת יקרה, חיוך רפה של סוף היום ועצימת עיניים של תודה.. עכשיו מתנגנת לי שלישיית גשר הירקון בראש וזה רגוע ומכניס קצת רוח סיימתי עם חיוך.. כשאני מנסה לחשוב, כמו שהצעת, ולחדד את ההקשבה לקולות, צצה לה בדמיון דמות קומיקס עצומת מימדים ושחורה, כמו ג'יני שחור שמתרומם ומתרומם כנגדי, עם עיניים גדולות ובוערות מזעם. "שלא תעיזי" היא אומרת לי במבט, "אני אחנוק ואמחץ אותך". היה לי חלום כזה, לפני כמה חודשים. הבבואה שלי במראה הישירה אליי מבט דומה. שבוע עמוס מחשבות.. הייתי רוצה להביא את כל זה לפגישה אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. מרימה עיניי לחלון שלך והאור עוד דולק. מרגיע.. שבת נעימה לך, לילך

אחחח, לילך, כמה מצאתי את עצמי בדברים שלך. לא תמיד אני מרגישה ככה, אבל בשבועות האחרונים, כל מה שאני רוצה זה קצת שקט. ודווקא עכשיו, הכל רועש ועמוס (בחוץ, אבל הרעש חודר פנימה כמו פטיש קונגו לראש). כשמישהו מתחיל לדבר איתי אני צועקת לו (בלב בשלב זה...:- ) 'תניח לי לנפשי', במקרה הטוב ו'סתום כבר', במקרה הרע. לא מבינה איך מעזים לפנות אלי, אחרי שצעקתי כל כך חזק. אני קצרת סבלנות בימים אלה, כמו שלא הייתי מעולם. ממש בלתי נסבלת לפעמים. מאחר שאני מודעת לזה, ביקשתי סליחה מכל מיני אנשים, על זה שאני ככה. בדרך כלל סולחים לי. החלטתי שמחר אני ביום בהייה. לא יוצאת את פתח הבית, בניסיון לאגור כוחות לקראת שבוע מטורף במיוחד. אני יודעת שאנחנו לא מדברות על עומסים מאותו סוג, אבל איכשהו המילים שבחרת בהודעה שלך, התאימו לי בול. מקווה שזה בסדר שנדבקתי... וליאת, כש*את* מדברת, מתחשק שתמשיכי לדבר לעולם. משום מה הדיבור שלך, לא מרעיש, לא מציק, לא מגרד, לא מעמיס. איכשהו המגע שלך, תמיד נעים. שבת שקטה יעלה

רק לתקן ולומר ש"צפוף לי פה" זה צפוף בבית (או בי) לא פה בפורום.. וסליחה אם... לא יודעת.. פשוט סליחה אם... לא יודעת :-) קשה למצוא מילים. עשיתי ברדק בימים האחרונים (בעיקר לעצמי אני חושבת), אז סליחה עכשיו אני מדמיינת חתול :-) (אולי כמו נמש) שמתרוצץ כמו מטורף בכל הבית, במן אמוק כזה, ולבסוף קופץ, כנראה בלי כוונה, ונתלה בציפורניים בוילון. וככה, הלב עדיין דופק והולם במרץ והנשימה מהירה, אבל הוא תלוי שם גבוה, מתנדנד לאט ובשקט מצד לצד..בניגוד גמור לריצה המטורפת מקודם. הוא שקט וקצת המום. איך הוא הגיע לכאן?מתבונן מסביבו בפליאה (של אדיוט?).. החתול הזה הולך לישון עכשיו.. לילה טוב, (ותודה) ל.

לילכונת, גם אני נדחפת, כי ברור לך שאני לא יכולה להמשיך לשתוק אחרי אזכור כזה של נמש... אבל למה, להיתלות על הוילון אם אפשר להיתלות על הגב של הוטרינר? (סיפור אמיתי, אבל לא שלי...) דמייני לך בבקשה וטרינר צועק אחד, שמסתובב סביב עצמו בנסיונות להוריד מהגב חתולה לחוצה אחת... (אני התגלגלתי מצחוק, ויסלח לי הוטרינר...) או שאולי... דמייני לך מין נמש שכזה, שנתלה על החזה של חברה שלך, ומשחרר ממנה צרחה של בהלה (וכאב...). זה דווקא סיפור אמיתי שלנו, שלי ושל נמש. קרה ממש ביום שבו מצאתי אותו. שם כבר הייתה לי בעיה של צחוק, שהוחנק בכוחות-על כדי לוודא איתה שאין נזקים של ממש. (כל פעם שאני רואה אותה, היא מעירה לי משהו על המאורע. מזל שאנחנו לא מתראות לעיתים קרובות כל כך...) סתם רציתי להעלות חיוך על פניך... מקווה שהצליח לי, ולו לרגע... חושבת עליך, נועם