שלום

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/06/2008 | 20:21 | מאת: קובי

שלום רב, בגיל 24, חטפתי התקף חרדה שהתבטא בפחד להיות בין אנשים, הפחד נבע מקליטה שלי על רמזים מיניים שהתבצעו ע"י גברים כלפיי ולא היה ברור לי אם זוהי מציאות או אשליה, פשוט לא יכולתי לתפקד כלל, למרות שהיה ברור לי ככל שעבר הזמן שמדובר במציאות לגיטימית...אבל עניין זה תמיד הפחיד ושיתק אותי משום מה, החלטתי פשוט להתעלם מדברים אלה ומכורח העניין, אנשים, להבנתי, תמיד הסתכלו עליי כשונה וחריג. לאחר ביקור אצל פסיכיאטר בזמנו, דרך פסיכולוג שהייתי אצלו מס' חודשים והפסקתי, התחלתי לקחת מודל-פורטה, מכיוון שהחרדה גם גרמה לתסמונת המעי הרגיז. מאז (היום אני בן 30), אני לוקח את התרופה באופן קבוע, בשנה האחרונה בכמות של 50 מ"ג ליום.(באמצעות מרשם קבוע מרופא המשפחה), לפני 3 חודשים, בעקבות טיפול להפסקת עישון, החלטתי להפסיק גם עם התרופה מכיוון שהייתי במצב טוב. לפני מס' ימים חוויתי התקף נוסף שהוציא אותי מאיזון שוב וחזרתי לקחת את התרופה, חזרתי שוב לאותה הרגשה קשה,חרדה וחוסר אונים. אני חייב לציין שאני מנהל אורח חיים עצמאי לחלוטין ונמצא בזוגיות נפלאה מזה כשנתיים. שאלתי היא : האם כל חיי אצטרך להיות קשור לתרופה הזו? קראתי מאמר על כך שהתרופה ניתנת לאנשים סכיזופרנים, האם יש למחלה זו טיפול או שנגזר עליי לחיות איתה כל חיי? האם אוכל לחיות אורח חיים נורמלי? ללמוד לתואר? למצות את יכולותיי וכישוריי? וכו.... אני מודע לכך שהתרופה אומנם "מרדימה" אותי וגורמת לי "לעופף" אבל גם גורמת לשקט נפשי שלא קיים בלעדיה ואולי עדיף כך. תודה, קובי.

לקריאה נוספת והעמקה
16/06/2008 | 21:38 | מאת: דרור שטרנברג

קובי שלום, אני מבין מדבריך שאתה מדבר במחלה, על סכיזופרניה. ראשית עצתי היא לשאול ישירות את הפסיכיאטר המטפל האם לדעתו אתה סובל מסכיזופרניה ולא להסיק רק על סמך התרופה שאתה נוטל. בכל מקרה אני שומע ומבין את החרדה שאתה חש, שלצידה ישנה תחושה עזה של גורל שנכפה עליך לכל חייך. אני מבין שבשלב כלשהו הרגשת וקיווית שאינך זקוק עוד לתרופה, וכך תוכל שוב לחוש בריא. כעת אתה נשמע כמי שנמצא במקום אחר, מקום המנסה להבין האם עליך להשלים עם מצבך. ייתכן ובמהלך חייך יהיו מכשולים מסויימים שתצטרך להתגבר עליהם. תוכל לעשות זאת העזרת היכולות שלך כיום שמאפשרות לך זאת, כמו גם הליווי וההתייעצות עם הרופאים לגבי ההתקדמות שלך. עצתי היא שוב לברר ממה אתה סובל ומה הפרוגנוזה לכך. במידת הצורך לבקש טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין כיצד לקבל ולהתמודד עם כל מה שאתה עשוי להידרש להתמודד עמו. דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית