שאלה

היי..אני חדשה פה ואני מקווה שזה המקום הנכון לשאלותיי.. אני אובדת עצות. מיואשת לגמרי. אתחיל מהתחלה..אני בת 31, לא נשואה, וחזרתי לגור בבית לאחר שנים של מגורים בדירות שכורות לאחר שבן זוגה של אמי עזב אותה לאחר 23 שנים ביחד. אבי נפטר לפני 28 שנים. יש לאמי היסטוריה של דכאון והיא היתה מאושפזת לאחר מות אבי במשך שבוע עד לייצוב. לאחר שבן זוגה עזב אותה (בערך לפני שנה) היא שוב שקעה בדכאון ואושפזה שוב למשך שבוע והתחילה לקבל "וייפקס" ו"לוריוון". סידרתי לה שתוכל ללכת למועדון אנו"ש והיא לוקחת בו חלק חמש פעמים בשבוע. בזמן האחרון הפסיכיאטר שלה העלה את כמות הוייפקס במעט ואז התחיל שינוי. היא התחילה לדבר לעצמה בשקט ויש לה פרצי צחוק בלתי הגיוניים ופתאומיים. מעבר לכך רמת התפקוד שלה בבית ירדה(יכולה לעבור כמה פעמים ליד קערת המים של הכלבים במידה וריקה ולא להיות מודעת לעניין החשיבות שבדבר. ניסינו לקבל סל שיקום אבל אמרו שהיא מבוגרת מדי לסל שיקום אבל צעירה מדי למטפלת לכמה שעות ביום כך שנפלנו בין הכסאות.(היא יצאה לפנסיה לפני שלוש שנים) אני ממש לא יודעת מה לעשות יותר..לקח לי כמעט שנה להבין שעל רוב המצב של אמי אין לי שליטה ויש דברים שהם לא בידיים שלי. השאלה מהן האפשרויות שעומדות בפנינו? איך אוכל לעזור לה ולהתאים לה מסגרת מתאימה מעבר למועדון אנו"ש? (דיור מוגן/אפשרויות אחרות? באמת שאין לי מושג..התפקידים ביני לבין אמא שלי התחלפו לגמרי והלחץ הנפשי נותן את אותותיו גם בי אך לא אשקוט עד שאמצא לה מסגרת מתאימה. תודה על ההקשבה למי שנשאר עד כאן...

קט שלום, דברייך נוגעים ללב, נשמע שאת משקיעה מאמצים רבים בניסיון לעזור לאמך ומוטרדת רבות ממצבה תוך תחושה של חוסר אונים אל מולו. ראשית אני חושב שעלייך לנסות ולחלק מעט את הנטל שאת לוקחת עמך. כצעד ראשון אני ממליץ שתפני לפסיכיאטר המטפל, תשתפי אותו בשינוי במצבה. התופעה שאת מתארת אינה אופיינית למצב דכאוני ויש לבדוק מה גורם לה, האם השינוי התרופתי, האם דבר אחר. לגבי סידור עבורה, ייתכן וסל שיקום אינו אפשרי עבורה בשל גילה, אך את יכולה להתייעץ עם העובדת הסוציאלית במרפאה בה היא מטופלת באשר לזכויות שכן מגיעות לה לפי אחוזי הנכות הנפשי שנקבעו לה למרות גילה. בעצם אני מציע שתחלקי את האחריות והניסיונות לחפש פתרון עבור אמך, לאחר שתצליחו לייצב את מצבה כעת,בינך ובין הגורמים המטפלים. דרור