דרור..

לא יכולה יותר.. הכל כואב ,גופי לא יכול לעמוד בכאב הזה .. דייי ... אני לא שומעת שום רעש מוכר , גם לא קול, בעצם..כן , יש כמה קולות , אבל הם רחוקים ..ככ הם נשמעים לי מוכרים ויחד עם זאת עמומים... הם ממש לא מובנים לי , הכל מתערבב לי שם ואני .. דרור , אני בעצם בכלל לא כאן, אני שומעת .. אבל לא כאן .. אתה מאמין לי ?.. הגוף שלי כאן .. הוא ממשיך להיות שקט, הוא לא זז לשומקום , רק דומם לא כמו אז , ו..הנשמה שלי זועקת לשמיםםם בלי קול .. אני מרגישה רק נגיעות של ידים מגעילות , ידיים זרות , שממשיכות לגעת בי ולגעת ..דייייייייייי אני לא יכולה יותר !!!!!!! נו....דייי בבקשה .. אני מדברת שוב על עצמי אולי כבר תצרחי מטומטמת .. תגידי משהו ..מה נסגר איתך?....!!!!! איפה את ?!!!!! נו כבר שרית אולי תצרחי כבר????? !!!!!! אוף איתך , מה קורה לך תגידי ?... למה את שותקת?... שוב שותקת ?!!!! אבל אני .. איפה אני ?.. איפה אני בכלל ??.. (((((((((((((לעזאזל???!!!!)))))))))))))))))))))) רק ..הייתי שם בלי לעשות כלום ?!.. טיפשה .. בא לי לשבור משהו,, לנפץץץץץץץץ .. להשחית , להרוס, להכחיד , לרסק בא לי פשוט לאבד את השפיות.((((((((מותר לי ?))))))))))))))) בא לי להתמוטט ,לשבת על הרצפה , להחזיק את הברכיים ולבכותתתתתת, לבכות בלי סוףףףףףףףףףף אני רוצה להתאבל על עצמי ובכלל ... אולי אחכ אוכל רק .. לנוח... להרגע...?... ולהרגיש את השקט שככ לא מובן לאף אחד וחסר לי בטירוףףףף. מצטערת..:-( מאוד ..חייבת להניח את הכאב הזה איפשהו מבלי לפגוע בעצמי . שרית

שרית שלום, את חשה מוצפת ברגשות כואבים, תחושות של אשמה עולות בך ואת מביעה כמיהה מובנת מאוד לשקט. אני שומע בדברייך את הרצון העז למצוא את השילוב הנכון לך בין היכולת לבטא את מה שאת מרגישה לבין החשש שזה ימוטט אותך. אני מבין עד כמה קשה להישאר עם כל זה לבד ולכן את בהחלט יכולה להניח ולשתף כאן בכאב שלך, ולהרגיש שלא הכל נשאר אצלך. שאת לא לבד. דרור