ליאת ..

אני ככ מצטערת .. אבל .. אני מרגישה נפילה עצומה .. שוב הפחד הזה שמציף אותי עוד ועוד כאב שמפלח את הגוף אני נאלמת, מתכנסת בעצמי והסיוטים חוזרים .. תמונות תמונות .. שלא מרפות אני שוב מרגישה ממוטטת מפחדת מעצמי .. לא יודעת מי אני ?מה אני עושה שוב במקום הזה ?..איך ?.. ליאת ?.. איך?.. טירוף .. זה דבר מבעית , וללכת לאיבוד ?.. פירושו להשאב לתוך סיוט ?... רגע .. אני אענה .. אני .. כן .. אני .. נשאבת יותר ויותר שוב לסיוט שלא נגמר.. ולא מוצאת את היציאה .. ויש בתוכי ככ הרבה מילים .. שרוצות לקרוע את השתיקה הזו שבי סתם מילים שנמצאות בפנים וגורמות לי לאבד שליטה.. סתם מילים שחונקות אותי ואין אויר .. מילים , מילים .. דיי שייצאו כבר .. כי כואב לי , כואב נורא, הראש כואב , הוא לא נותן לי מנוחה , והמילים בראש רצות , משתוללות , גורמות לי לבילבול נוראייייייי.. ואני יושבת וחושבת איך רבאקקק להוציא את המילים המזורגגות האלה ?.. איך לא להחנק איתם?.. ומרגיש לי שהכל חומק לי בין האצבעות .. לא מסוגלת לכלום עכשיו .. רק להעלם ..למקום שאיש לא ימצא אותי , שאיש לא יידע , לא ישמע .. לא רוצה .. רוצה רק שקט.. שקט מהכל .. מכל החיים האלה , יושבת וכותבת לך מנסה להרגע ..עכשיו , אבל איפשהו בפנים שלי , רוצה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי .. שונאת הכל .. בעיקר את עצמי ימים והלילות לא עוברים , הדברים שוב נתקעים , הכל חרא , המועקות האלה .. הגוף ששוב רדום ..והסחרחורות .. דיייי לא יכולה יותר ... נשארת חנוקה בין אלפי סדינים .. נשאבת כמו מגנט ..למטה .. פשוט נשאבת .. לרגע אחד חשבתי שאני כבר במקום אחר , כבר כתבתי לך אופטימי יותר .. וועכשיו כלום כבר לא סגור עם עצמי יושבת לעצמי, הראש משתולל ולא מתקשר לי עם הלב .. המון מחשבות ..המון ..רעיונות באויר לא מצליחה לקלוט רגשות .. תחושות .. רק רגש אחד פועל ומשתולל .. פחד !!!! פחד מהכשלון פחד מהנפילות המסוכנות האלה .. משתגעת מעצמי .. משתגעת מהפחדים שעוטפים אותי עכשיו משתגעת להיות בעולם האכזר הזה משתגעת מהכל ליאת .. אני מנסה .. אבל ..אני לא מצליחה להפעיל את הגלגלים במוחי , לאמץ ולו במעט את התאים האפורים ולגרום לרציונל לחזור לתפקד, פחות להרגיש , במודע ובמכוון , מנסה לא לתת לזה להשתלט עליי .. אפילו לחזור מחדש לשיטת ה"זיוף" למרוח חיוך שניתן להסגיר .. רק אם מתבוננים בעיניים העצובות , רוצה לחייך מעט ולהגיד שהכל בסדר , רוצה לשנות , אבל אני לא מסוגלת להמשיך .. פשוט לא .. ליאת .. אני מצטערת .. את חסרה לי בדיוק עכשיו .. ואני מנסה שוב לנשום , ומועקה ועוד מועקה .. משתלטים פה ואני מרגישה ריקנות .. יש לי טיפול בערב מאוחר .. איך אחזיק את עצמי עד אז..?.. אני עייפה עייפה נפשית ואין בי כח להמשיך הראש שלי עומד להתפוצץ מרגישה כמו בתוך בועה חנוקה , כואבת ופצועה את בכלל פה ?.. :-((( ליאת .. שרית

שלום שרית, לצערי לא הצלחתי להגיע ולהיות קרובה אליך בזמן אמת. מקווה שהפגישה הטיפולית הצליחה לרכך מעט את מדקרות הכאב. למרות ששמחתי מאד להיות איתך ב??טוב שהאיר לאחרונה, כדאי לזכור שייתכנו נסיגות ומהמורות, שאינן גורעות מן ההישגים שהושגו במאמצים כבירים. שמחה איתך עם כל צעד קטן קדימה, ומפצירה בך לא לפחד מול העקלתונים הבלתי נמנעים שבדרך. אנחנו ממשיכים ללוות אותך מכאן, עם כל הסבלנות והחמימות שרק אפשר. שלך ליאת

קראתי אותך הבוקר וחייכתי לעצמך .. הנוכחות שלך .. היא אכן מיטיבה .. ככ .. :-) כן לא הגעת ב"שעת האמת" .. אבל עצם הכתיבה אלייך כאן .. אפשרה לי לעבור את "גל הפחד" מהלבד שאחז בי.. הטיפול לא היה טוב אתמול , שתקתי המון .. לא מצאתי מילים למה שעובר עליי , תחושה ככ מעיקה .. שלחתי סמס לפסיכולוג שלי ביום שלישי , סמס לא קל .. אני רגילה כשבפגישה הוא מעלה את זה ביחד איתי ואנחנו מנסים להבין את הדברים , ככה יותר קל לגעת בחומר קשה שעולה לי .. משום מה הוא לא דיבר על זה בכלל .. חיכיתי וחיכתי שזה יבוא ממנו , ניסיתי לעקוץ אותו בכל דרך בכל מיני מילים שיוציאו אותו מיציבות .. הוא ניסה להבין איתי למה ..אבל בעצם לא דיבר על הסמס בכלל .. כמה דקות אחרונות .. אמרתי לו .. " ב' אתה באמת לא יודע למה אני ככה ?.. לא קראת את הסמס ביום שלישי "???? הוא היה בהלם ..פתח את הטלפון ובדק , הוא טען שלא קיבל שום סמס , שהוא מצטער .. שהוא מבין שאני יוצאת עם תחושת החמצה של משהו שלא קיבל מקום , שהוא מבין עד כמה האכזבה שלי היום ענקית והוא באמת מצטער .. נשארו כמה רגעים לסיום .. הסתכלתי עליו בעיניים , אחרי שכל הטיפול .. ניסיתי להסתכל רק על דברים אחרים חוצ מהעיניים שלו .. ומשום מה לא הצלחתי לענות לו על זה .. הלב נקרע לי מבפנים .. הייתי בטוחה בתוכי שהוא קרא ולא מסוגל להתמודד עם הדברים.. הוא ליווה אותי למטה (כן.. זו שעה מאוחרת) , אמרתי תודה , ונכנסתי לרכב , התחלתי לבכות בדרך .. היי .. אמרתי לעצמי .. אולי הוא באמת לא קיבל את הסמס , נפלאות הנייד לא ?.. הוא היה מגיב לא ?.. נותן לזה מקום , זה היה סמס ככ חשוב עבורי שבמילים בחיים לא הייתי מצליחה להוציא מעצמי דברים כאלה , אוףף ..ככ כעסתי עליו מהרגע שנכנסתי לטיפול , בסהכ , רציתי ממנו הבנה , אכפתיות , ..למה שכתבתי אלייו , ומשם באה השתיקה שלי כל הטיפול , ואפילו לא הצלחתי לדבר על זה כמו אדם נורמלי .. אז יצאתי מאוכזבת יותר ממנו , חנוקה מכאב שלא יצא .. והמילים רק נתקעות לי בגרון , מקווה שאצליח להתעלות על עצמי עד הטיפול הבא ביום שני ..אולי לכתוב לו שוב מה עבר עליי .. ולמה הימים ככ קשים .. (בתקווה שזה יגיע ....) אוףף איתי .. מאחלת שבת רגועה ושלוה .. שיהיה , סופש מקסים ליאת יקרה , תודה על הנוכחות.. מחבקת אותך שרית