ליאת כבר פה...

ליאת כבר פה? והנה רביעי בלילה, ואפשר לכתוב לך. רוצה לספר שחשבתי עליך השבוע. מה שלומך? דברים זזים, ואני בתהפוכות של רגש. התרגשות, חרדה, דאגה, ציפייה... עוד לא מצאתי דרך להחזיק את זה במעורבב, הלב שלי מקפץ בנתיים מאחד לשני, וזה מעייף לקפוץ כל הזמן... (במיוחד בשבילי, אני מה זה לא בכושר...) סוף סוף סיימתי את הפרזנטציה שלי לשיעור של מחר בבוקר. רגע אחרון שכזה, ולמרות שעייפה, לא מתחשק לי לישון. הלילות לא פשוטים לי לאחרונה, ומתקשה לכבות את האור... אולי אני אחזור לישון עם מנורת לילה... מה את אומרת? :-) גם איתה אני קופצת, מנושא לנושא, מביטחון לחשדנות. עומדת בזה בגבורה, הגברת שלי. קצת מדמיינת אותה כמו קנה סוף ברוח. נעה לה, אבל נשארת נטועה חזק באדמה. לא נשברת. סופגת ממני לא מעט, וממשיכה להישיר מבט גם כשהעיניים שלי מושפלות. לא קל לה איתי, גם לי לא קל איתה. כל הקירבה הזאת, ולפעמים אני כל כך רוצה להיעלם קצת, להחזיר לעצמי את המרחב המבודד שלי. להדוף אותה אחורה, מי היא בכלל שתתקרב ככה. אבל זה בדיוק העניין הרי, היא-היא זו שבחרתי. היא היחידה שמורשית להתקרב כך... היא והנמש. אבל איתו זה לא חוכמה. הוא שומע את המחשבות שלי, ואני לא באמת צריכה להגיד את הדברים בקול רם. והוא גם הכי שלי שאפשר, ואני הכי שלו. יצור אהוב כל כך. ליאת ליאת, אין פה שאלה, סתם הגיגים של שעת לילה מאוחרת (ואולי כדאי לנסות לישון בכל זאת, עוד 6 שעות כבר קמה...) אז אני אגיד שוב שחשבתי עליך השבוע (אני מחייכת לעצמי עכשיו :-)) והתגעגעתי (למילים) אז באתי :-) כמעט סופ"ש שמח נועם

נועם נועם, כמעט יממה חלפה לה בין קבלת הפנים החמה והמחוייכת שלך, לבין ההיענות המאוחרת שלי. לצערי, מפאת העומס של יום חמישי, אני מטפטפת את עצמי לכאן רק לקראת חצות. בטוחה שהפרזנטציה הייתה מוקפדת ומושקעת. אני זוכרת באיזו רצינות את מתייחסת לכל מה שאת עושה, ומאמינה שהתוצרים שלך איכותיים בהתאמה. מעודדת אותך להמשיך ולהגיח מתוך המרחב המבודד שלך, בעזרתה של מטפלת-קנה-הסוף שלך וכמובן לצידו של נמש הזהוב. תודה שאת משתפת :-) נדמה לי שאפשר לומר כבר בפה מלא סוף שבוע שמח ! ליאת