חוצפה

כתבתי למטה תגובה לסימן קריאה ולא העלתם!!!!!!!!!!!!!! למהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה???? הועלו רק תגובות שמדברות על כמה החיים יפים ויש תקווה וכמה היא פיזרה תקווה!!!!!!!!!!!!!אני כתבתי על החרא שבחיים ועד כמה אף אחד לא התייחס לכמה היא פוחדת למות!....... ובגלל שזה לא הכי יפה מבחינתכם הפסיכולוגים אז לא העלתם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!למה יש רק תגובות אופטימיות? זה להפוך את הפורום למשהו שיקרי כשסימן קריאה בכלל לא דיברה על תקווה דרור תקרא את ההודעה שלה למטה ותקלוט למה אני עצבנית שלא העלו את ההודעה שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם תקרא את ההודעה שלי שלא העלו (חברה קבועה 2) ותבין שגם מותר לכתוב על הכאב שלה ושלי לא מה שליאת עשתה שדיברה רק על היופי והתקווה ועוד כל מיני דברים שלא קיימים בהודעה של סימן קריאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!גם אותי לא רואים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מעצבןןןןןןןןןןןן

נתפס למייקל או מה קוראים אותו הגב וליאתי עם המיני לא התכופפה ודרור לא תמיד בסביבה אז לקח זמן מה כתבת סוויטי?

התבלבת עם מייקל ג'קסון? חחח קרעת אותי :-)

"המון כאב יש בי לדבר עליו מפחיד כי אז זה דורש לעשות סדר בחיים והווה שלמים, הבלאגן והכאוס יותר מאורגנים מכל נסיון יומרני שלי להבין את מהותו. נורא מפחיד לדעת שלא מעוניינת בשלב זה להתאבד, שהרי בתקופה ובאירועי חיים כמו שעוברת, זו אולי אפילו חוצפה ואוטופיה לנסות להאחז, לחפש נמלה חרוצה שתספר לי איך להכין עצמי לתקופות הקשות. פעם הייתי החרגול שבסוף מתרסק בימים הקרים וגווע לרעב, היום קטנה עם עול עצום על כתפי מדדה לכיוון הרוח המכוונת לכיון האור. החיים לא מחייכים אלי עוד כאב ועוד בילבול, לילות בלי שינה, זכרונות המומים של מישהי שהייתי, נסיון עלוב להכיר בילדה שחייתה בי, גירסא שקופה של עצמי, בתסריט זוועה זה המכונה חיים-רצון מטורף לדחוף עצמי קדימה כשמולי מגיחה רכבת על כל עוצמתה. ובתוך כל זה משהו בי אומר היום את רוצה למות אולי מחר תרצי לחיות וכשזה יקרה את ככל הנראה תרצי להיות שם"

לא מבינה מה רוצים מליאת? ברור שהיא תדבר על תקווה,תגידי ראית פעם פסיכולוג שאומר,כן אין תקווה חיים חרא בואי אעזור לך להתאבד?אם את מכירה כזה תשאירי כתובת.

שלום לך, ככלל אנו מנהלי הפורום נוטים להעלות כל הודעה אפשרית ובתנאי שהיא אינה פוגענית בדרך הביטוי שלה, הן מבחינת הניסוח והן מבחינת ההתייחסות שלה ומידת הנזק שהיא עלולה לגרום. אני יכול לומר שמניסיוני לאחרונה נתקלתי בלא מעט הודעות שיצאו נגד מה שאני רואה כתפקיד מרכזי שלי גם כפסיכולוג וגם כמנהל הפורום- הצגת תמונה רחבה, גם אם קשה של החוויה. הזעם מתעורר לרוב בתגובה לתגובה של משתתף אחר בפורום, מתוך הנחה של ידיעת החוויה שלו. כאן ישנה סכנה של חציית הקו הדק בין השתתפות בכאב לבין העמקת הייאוש ואף דחיפה מעבר לקצה. איני יכול לומר לך מה לכתוב, אבל אם בעתיד תחושי מיואשת, ללא תקווה, ותכעסי על העלאת התקווה אצל אחרים, נסי לכתוב על התחושה שלך שאת לא רואה תקווה, אני חושב שכך גם תוכלי להיעזר יותר בפורום. לילה טוב, דרור