עוד שאלה

שלום ליאת, חזרתי שוב, כי עוד פעם הנושא מציף אותי ואינני יודעת מה לעשות בנדון. ניסיתי היום לדבר איתה, היא הייתה כזאת קרה (או שאני סתם הרגשתי - אני כבר לא יודעת). אני מפחדת אם אני אעזוב בטריקת דלת -כאילו לא לחזור וזהו, זה דווקא יזיק לי, והיא ממילא יש לה מאה חוץ ממני, היא לא תרגיש בחסרוני, ואם אני אלך לדבר איתה על מה שהיה היא תוציא אותי בסוף האשמה. כי תמיד אני אשמה אצלה. הכל קורה לי בגללי. אני תקועה באמצע. נכון כפי שמקלדת אמרה, דבריך לא תמכו ולא היה בהם שום סוג של חמימות, אבל את זה אני לא ממש מחפשת כאן, אני רוצה לדעת מה לעשות. הבעיה שאת תמיד לא משנה מה יהיה מחזירה אותנו למטפלים שלנו - ואז אנחנו יוצאים האשמים, החוטאים... אז- מה לעשות?

חברים יקרים מאוד חייבת להכניס כאן רגל ותזהרו אני מידה 41:-) לא מתפקידם לא של ליאת ולא של מנהלים נשמות אחרים לפתור את בעיותינו בתוך הטיפול! אולי לתת כיוון מחשבה , לחזק ענפים חלשים, לתת את מבטו של המטפל מתוך נסיונם האישי לפעמים לחזק בחיוך וכן לפעמים גם אם קשה להציג את המציאות..... זה שהיא לפעמים מכעיסה כואבת מעצבנת ומתריסה קרה אבל אולי ממילא היינו עם רגשות אלו כבר בכתיבת ההודעה.. ואולי רק אולי ליאת היא אובייקט להשליך עליו את הכעס שלך במקום על האובייקט המקורי ה מ ט פ ל ת, שגם זה בסדר אבל מזה ועד "דברייך לא תמכו ולא היו בהם שום סוג של חמימות" פה נכנסת הרגל שלי ולהזכירכם היא מידה 41....:-) קחו אוויר, ותנו קצת רק קצת הוקרת תודה וחיות לאלה היושבים מאחורי המחשב ו"מפקירים" את חייהם כדי להיות פה בשבילנו ב -ה -ת -נ -ד ב- ו ת! ("כבר כמעט שלוש שנים") שבת שלום כבר אמרתי?:-) בילבי ילדת הברזל והשם לא לחינם:-)

שלום ש', אני מסכימה איתך מאד, וחושבת שעזיבה בטריקת דלת תהיה תגובה שאינה תואמת לאירוע מסוג זה, ותגרור עמה הפסד גדול עבורך. ההישארות בטיפול אינה מעידה על אשמה או חטא, ובוודאי לא על פחיתות כבוד. טיפול אינו מאבק כוח או משפט צדק. זהו מקום אליו הגעת מרצונך כדי לפעול לשיפור איכות חייך. כדי שזה יקרה יש לעשות הכל כדי לשמור על אווירה של פתיחות ואמון, ולדאוג להשיב אותה על כנה כשהיא מתערערת. לרוע המזל, ולמרות רצוני הטוב, איני יכולה לסייע לך הרבה מכאן, מאחר ואני מאמינה שהמקום לעשות זאת הוא שם, מולה. העיסוק במאה המטופלים האחרים שלה (מאה, נשמה?) או בשאלה אם תחסרי לה או לא, מעיד על כך שהיא חשובה ויקרה לך, אז למה לוותר? אשמח להתעדכן בשבוע הבא, אם תרצי שבת שלום ליאת