חזרתי :-)

היי ליאת, מה שלומך? חזרתי סוף סוף, עם שאריות צינון מהמחלה, רק כדי למצוא את נמש חולה גם הוא... היה לו 41 מעלות חום ביום שחזרתי, ואת הערב של שובי בילינו אצל הוטרינר שנתן לו זריקה להורדת החום ואנטיביוטיקה. אבל אחרי לילה של שינה מכורבלת ביחד, שנינו כבר הרגשנו הרבה הרבה יותר טוב. כל כך טוב לחזור אליו, עכשיו לא משנה שאני עוד קצת חולה, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב... :-) הערפל שאופף את סיום התואר מתחיל להתבהר. אני עוד לא יודעת מה יהיה שנה הבאה, אבל אני כבר יודעת מה לא יהיה. בצורה מצחיקה שכזאת זה משמח אותי. יש תחושה של אופק שפרוש לפני, ואינסוף שבילים. יש לי את כל הבחירה באיזה מהם להתחיל לצעוד, ויש לי תחושה חגיגית של התרגשות ופרפרים בבטן... נפגשתי היום עם המטפלת, אחרי כמעט שבועיים לא פשוטים. הבאתי לה מתנה קטנה מהנסיעה. הבאתי לה נוצה של ברבור. אמרתי לה שלקחתי את הנוה במיוחד בשבילה, כי בזכותה אני מרגישה יותר את הצדדים הברבוריים שלי מאשר את הצדדים של הברווזון המכוער... היא מאוד התרגשה, וגם אני. הייתה לנו פגישה מבולבלת, קפצתי מנושא לנושא ואני לא מצליחה להחליט איך אני מרגישה אחרי. אני חושבת שאני פשוט אמשיך להרגיש את הכל - את הבלבול, שמחת הפגישה המחודשת, עצבות... יאללה, הסופ"ש כבר כאן. מאחלת לך אחד רגוע ונעים... שמחה לחזור :-) נועם

היי נועם, ברוך רופא חולים... יופי ששניכם מתאוששים. מסתבר שפרידות לא תמיד עושות טוב לאוהבים. משתתפת בשמחתך נוכח האופק הפרוש חגיגית לפנייך. הישג שנרכש במאמץ כה רב ראוי שיימתח כך, מאופק עד אופק, ויזכיר לך את קיומו. הלוואי וכל אחד מאיתנו יוכל להתבונן יום אחד בבבואתו ולגלות ברבור. אשרייך שזכית, כל הכבוד ליאת