ביישנות בטיפול

אני בטיפול שנתיים. אני ביישנית במצבים מסוימים (לא תמיד). אני מעדיפה לא לדבר על עצמי, ובטיפול אני עושה את זה כאילו "בכוח". מה שמפריע לי בטיפול, שיוצא לפעמים שאני מתעצבנת עליה, משהו לא מתאים לי במה שהיא אומרת. אז במקום להעיר לה את, אני מתרחקת (מבטלת פגישות) עד שאני נרגעת, כי כשאני עצבנית אני יכולה לפגוע במי שלפני, ואני לא רוצה לפגוע בה. ואז תמיד, ממש תמיד, יוצא שאני האשמה! (כי אני שותקת, ואז היא מתחילה לדבר ולא מפסיקה) וזו הרגשה לא נעימה. איך אני אמורה לפתור את זה איתה? תודה

שלום אירית, ניתן להניח שפנית לטיפול פסיכולוגי על מנת לשפר באופן כלשהו את איכות חייך ואת האופן בו את מתנהלת בתחומי חייך השונים, בהם גם התחום הבינאישי. טיפול הוא תהליך ממושך ומורכב, הכרוך בהתמקדות בך, בהתנהגותך, באמונותייך, תפיסותייך, מחשבותייך, חלומותייך, עמדותייך, חוויותייך הרגשיות ויחסייך עם הזולת - בקיצור, בכל מה שעושה אותך כפי שאת. את מעדיפה שלא לדבר על עצמך, ככל הנראה בשל העובדה שההתמקדות בך מכאיבה באופן כלשהו, או מעוררת רגשות שליליים אחרים. מדברייך עולה אפשרות של קושי בוויסות רגשות (במיוחד כעס), ובמחירים החברתיים והבינאישיים שהקושי הזה גובה ממך. השתיקה שלך בטיפול *שלך* היא דוגמא למחיר כבד ומיותר שאת משלמת. לכן, עצתי היא להישאר בטיפול, לדבר את הקושי עוד ועוד, ולשכלל את יכולת הביטוי הרגשי שלך. תוכלי להתחיל בכך שתדפיסי עבורה את מה שכתבת לנו... בהצלחה ליאת