המטפלת שלי

שלום לך, יש לי שאלה, אשמח אם תעזרי לי. המטפלת שלי השתנתה. אני אצלה יותר משנתיים וחצי, היא ההגדילה את אחזו המשרה שלה, ובקליניקה שלה יש יותר מטופלים, וזה גרם לפחות זמן לנו "הוותיקים", פחות הקשבה, פחות דאגה כפי שהכרתי אותה מקודם. אין לה זמן לפגישה נוספת באמצע השבוע- ואם כן אז זה על חשבון המשפחה. דיברתי איתה על זה והיא טעכנה שזה לא נכון והיא כולה שלי ושהיא עדיין קשובה ודואגת ואיכפת לה. אחרי זה היא ניסתה קצת אבל עוד פעם היא "עסוקה" לגמרי. יש לציין שאני לא מטופלת נודניקית שמבקשת יותר ממה שמגיע לה או שאני מפריעה לה, דווקא אני מסרבת להיפגש בזמן שהיא עם משפחתה או אפילו להתקשר, כי אני עובדת גם עם אנשים ויודעת מה זה "שעות פרטיות". האם הגיע הזמן להחליף? להפסיק? אני פשוט לא מרגישה בה. למרות שאני מרגישה את הצורך בה.

שלום גלית, הנושא של "קנאת אחים" מוכר למטפלים, ולכן הם נמנעים בדר"כ מלשתף מטופלים במספר הפגישות שיש להם בקליניקה הציבורית או הפרטית. כפי שנכתב כאן לא פעם, מטפל מיומן ואחראי מכיר את הקיבולת האופטימלית שלו, ומגדיל את מס' המטופלים שלו רק כל עוד הוא משוכנע שאין בכך כדי לפגוע בפנ?יו?ת הרגשית שלו. אין בכך כדי לסתור תחושות אפשריות של קיפוח, קנאה או חרדת נטישה, המתעוררות אצל מטופלים מסוימים. תחושות אלה יכולות לעלות כעניין שבשגרה בשלבים מסוימים בטיפול, או כהד לחוויות מוקדמות מהילדות. לא ברור לי לגמרי למה את מתכוונת כשאת אומרת "אחרי זה היא ניסתה קצת אבל עוד פעם היא "עסוקה" לגמרי". האם *בזמן השעה הטיפולית* היא עסוקה בעניינים שאינם את? האם אינה קשובה לך בחדר? כדאי לנסות ולברר עם עצמנו מהן הציפיות שלנו מן המטפל, והאם יש בהן גם פנטזיות על קשר כלשהו מחוץ לשעה הטיפולית. כך או כך, יש להביא את המחשבות, הציפיות והפנטזיות אל החדר ולהתמודד איתן שם. בהצלחה ליאת