עזרה אני גוססת

בבקשה תעזרו לי!!!!!!! בת 27, התעללות מינית שהייתה בילדות, נמצאת בטיפול נזכרתי בטיפול.... נגיד שאני אתגבר על הבושה הפחד וההשיתוק בפה ואספר למטפל את מה שקרה, איך מדברים על המצבים עצמם שהיו, אם בכלל מתארים את המקרים הספציפיים? קשה לי לחשוב שאני אומר בפניו מילים בעלי קונוטציה מינית, או אדבר על אברי מין ואתאר תנוחות. מהנסיון שלך עם בנות שעברו דברים דומים באילו מילים משתמשים, עד כמה מפרטים לגבי הסיטואציות? באילו מילים הוא ישתמש כדי לשאול שאלות? בבקשה על תפנה אותי למטפל שלי "לשתף אותו בקושי שלי" כמו שנהוג לכתוב בפורומים האלה, אני חייבת שיהיה לי מושג מראש כדי להתכונן, וזה בדיוק הרגע שאני צריכה גורם חיצוני מקצועי שיתן לי את הפיסת מידע הזאת.

כודם כל "כל הכבוד" לך שאת כן מחפסת מילים ואת רוצה לעזור לעצמך.הפחד והבושה שאת מרגישה מאוד מובנים לי.כל אחת היתה מרגישה כמוך באותם נסיבות.התהליך שאת עוברת עכשיו הוא חלק חשוב מאוד בתהליך הטיפולי.עצם זה שתתחילי לדבר יהיה כבר צעד ע-ענק.תזכרי שאת לא אשמה במה שנעשה לך,אפילו אמים ם את חושבת אחרת,את לא אשמה!!! והבושה?שהוא יתבייש.הרי את לא אשמה,לא יכולת להתנגד ולמנוע את התקיפה.מגיע לך סוףסוף שיעתפו אותך בחום והבנה ויעזרו להכיל את הרגשות הקשות .ולבסוף,יש בנות שיותר כל וטבעי להם לדבר על תקיפה עם אשה מטפלת.תעשי את כל המאמאצים כדי לגייס לך תמיכה ועזרה למען עצמך.אני יודעת שיש חיים "שאחרי" ,אחרי שמדברים,משתפים מטפל,חברה קרובה,מתנדבת בקו סיוע,שיכולים להיות איתך "על קו" בלילות הקשים שבמהלך הטיפול ובימים כאלה כמו עכשיו.תחשבי מי כן יכול להיות איתך וללוות אותך בימים הקשים שעוברים עליך.שולחת לך חיבוק חם.רק נראה לך שאת גוססת,זה כאב של תחילת החיים והוא באמת נורא.גם לבכות מותר לך ,דרך הגב,ומותר לא לבכות לבד.יש לך הרבה רצון ו כח.לא לווטר על עצמך!

י. שלום, אני מאוד יכול להבין את הקושי לדבר על התעללות מינית בטיפול. גם משום שככל הנראה מעולם לא דיברת על זה ואת מרגישה מאוד מבולבלת וחוששת להשמע כך. וגם משום המיניות והחשש להביא מיניות שוב למקום שמיניות אינה אמורה להיות בו - לתוך הקשר הטיפולי. אבל בעיני לא את המיניות את מביאה, אלא את הכאב, את הרגשות שהזכרונות מעלים בך. אין לי המלצה מה לומר ומה לא. חשוב שתרגישי בנוח לומר את שאת מרגישה, שלא תרגישי שאת אומרת דברים כי זה מה שאת חושבת שמצפים ממך. מן הסתם זה יביך אותך אבל שוב, אין צורך להכנס לפרטים גרפיים. את בהחלט יכולה לאפשר לעצמך להתקדם בקצב שלך. החשש שלך מובן, נפגעת בעבר ואת חוששת להפגע שוב. אבל הקשר ביניכם נשמע כקשר טוב והוא יחזיק את החששות והפחדים שלך. דרור

אני ממש מודה לך אם זה בסדר עוד כמה דברים... אני צריכה הנחיה מה להגיד כי אני פוחדת שאגיד דברים ואז דברים אחרים והוא יחשוב שאני משקרת!!!!!!! אין לי סדר בראש יש תמונות והמון תופעות בטיפול כמו פחד נוראי בפעם האחרונה התיישבתי צמוד לדלת על הריצפה המטפל התיישב לידי על הריצפה ורק בכיתי, הוא דיבר אבל המילים נעלמו. אני לא יודעת איך לתת מילים לתמונות זה כואב בגוף כמו תאונת דרכים וגם כשאני רוצה להגיד משהו כאילו מישהו חוסם לי את הפה. אולי יש לך הצעה פסיכולוגית איך פותחים את הפה ומדברים? אם המטפל שלי יחשוב שאני משקרת או שיגיד לי שאני מפנטזת לא אוכל לחיות עם זה!!! גם ככה קשה לו והוא משקיע המון אני רוצה שיהיה לו קל וברור ושלא יהיה מבולבל שיהיה לו נוח ולא להעמיס עליו. מה נכון להגיד ומה יכול להיות יותר מדי קשה עבורו? אני רוצה להגיד משהו אבל אז אני חושבת אולי אני טועה ומתבלבלת.........! אני מאבדת את המוח שלי והמטפל כל כך חשוב לי:-( ואני כל כך אוהבת אותו שרוצה לעשות לו חיים קלים ולא להבין את הבוץ המגעיל שבי אליו. מחר יש פגישה והיום כל היום תכננתי מה להגידשישמע אמיתי והגיוני ושום דבר לא נשמע מספיק ברור. בבקשה רק כמה משפטים מסודרים שאוכל להגיד לו. תודה מקרב לב

י. שלום, אני מבין את החשש מהדרך בה הוא יגיב. אבל כרגע הדברים מבולבלים עבורך, להביא משהו מאורגן ומסודר אולי ייראה נוח אבל זה כל מה שהוא יהיה "נראה" וההסתרה תימשך עבורך. נסי כמה שאת יכולה להביא את שאת מרגישה. אל תיבהלי אם הדברים ייצאו מבולבלים, אני בטוח שהוא יישאר איתך בתוך הבלבול הזה. לא ימהר לעשות סדר ולפתור הכל ובוודאי לא יגרום לך להרגיש לא בסדר שאת עושה לו חיים קשים. את יכולה אולי לפתוח ולומר שזה מאוד קשה לך, לומר אולי כיצד נזכרת ובמה נזכרת. לומר מראש שזה מאוד מבולבל ואני מניח שתוך כדי תרגישי מה את יכולה לומר ומה לא. דרור