אובדנות

א.פעם קיבלתי אנאפרניל בגלל שהייתי בדיכאון וניסיתי להתאבד. אין לי רקע פסיכיאטרי -לא היה לי. פשוט הייתי אחרי תאונת דרכים עם פגיעת ראש וקיבלתי באופן אובססיבי שיקום פסיכולוגי ולא שיקום שהיה יכול לעזור לי. היה לי ממש עצוב אז ולא התייחסו אלי חוץ להגיד לי להמשיך. אז ניסיתי להתאבד והגעתי לפסיכיאטר. רק אחרי המון שנים מצאתי מרפאה קוגניטיבית אחרי שמצאתי מכתב שנשלח עם ההוראה הזאת בלי שאף אחד התייחס אליו. בקיצור, ראיתי , כמה שנים אחרי שלקחתי את התרופה הזאת והתחזק לי הרצון האובדני והפסיקו לי אותה, ידיד מאוד טוב שלי שקיבל את התרופה הזאת יחד עם תרופות אחרות. הוא היה נורמלי לחלוטין אבל היו לו לחצים מאוד קשים ואח עם בעיה נפשית רצינית שרק החמירה למרות שהאח היה באשפוזים לפעמים. בקיצור ראיתי אנאפרניל ורציתי להגיד משהו חכם. במקום זה יעצתי לקחת אותה ואמרתי שהיא עוזרת, כי באמת היא מונעת אובדנות, אבל רק בהתחלה בשלב המאוד ראשון. ואחר כך פשוט לא יצא לי לבקר אותו אפילו שהבטחתי כי הייתי במערכת מאוד לחוצה. אני לא יודעת מה הוא עשה בסוף עם התרופה ואם זה קשור , אבל לפני שנתיים מהיום, לפי הלועזי, צלצלתי אליו בבוקר בשביל לבוא אליו והתבשרתי שאין לי יותר למי לבוא וזה היה נכון. הבעיה היא שלא מתייחסים למה שקורה ולסכנות. גם החלפת דיעות בפורום פסיכיאטריה לא עוזרת. מה שעצוב לי במיוחד זה שמתי שהייתי אז בלחץ אמרתי אולי לזרוק את כל התרופות חוץ מהאנאפרניל ואולי אמרתי משהו אחר,ותמיד תכננתי לעזור לו אם יגיע רגע שהוא ישבר. ב. העתקתי משהו חשוב שמצאתי בדפי בריאות מדריך לשירותי רופאה: רופאים ופעילי הסברה של ארגוני בריאות הנפש הזהירו, שהעלייה במספר האנשים המתאבדים כתוצאה מנטילת כדורים האמורים להקל על הדכאון, ניזונה מהשילוב בין מתן מופרז של מרשמים לתרופות נוגדות דכאון, וחסר במחקרים מדוייקים על הסכנות הטמונות בהם.

שלום לך, אני שומע בדברייך בעיקר תחושה של אשמה ושל בדידות. האשמה קשורה לתחושה שמאיזושהי סיבה ידעת ובכל זאת לא אמרת דבר, אולי אפילו עודדת אותו לקחת את התרופה דבר שאולי הוביל למותו. זו תחושה שמאוד קשה לחיות איתה. אבל אני רוצה לומר לך מספר דברים. ראשית התרופה עזרה לך בהתחלה ואני מניח שרצית בטובתו כשהמלצת עליה. מעבר לכך, כפי שכתבת, לא ברור הם הוא עשה שימוש בה או לא. מעבר לכך, הטענה כלפי תרופות אנטי דכאוניות מוכרת אף כי לא הוכח למיטב ידיעתי שיש משהו בתרופה שגורם להעצמת הרצון למות. הטענה לרוב היא בנוגע לעלייה בכוחות שהתרופה מאפשרת, שהיא מאפשרת יציאה מהדכאון והגברת היכולת לממש מעשה אובדני אבל גם בנוגע לזה הדברים לא וודאיים. מה שאני מנסה לומר הוא שאני מבין את תחושת האשמה, היא טבעית, אבל חשוב לקחת בתוכה גם מידע נוסף ורגשות נוספים. דרור