יומולדת.

גיל 40 אמצע החיים. מסתכלת החוצה לתוך בור שחור ועמוק. מדוע אחרי כל העבודה הקשה לפעמים זה מרגיש כאילו מתבוססת באותה ביצה טובענית. אני לא באותו מקום. הקמתי משפחה. לא ממש מאושרת במיוחד בזוגיות אך שמחה בילדים. אומרים שאני אמא טובה מספיק. לא יודעת , אין לי פניות רגשית כרגע והם מול קלטת. כל כך הרבה התאמצתי להתפתח וללמוד.ומצאתי את עצמי בעבודות יותר גרועות גם כלכלית מעבודות שעשיתי בשנות העשרים שלי. חרדה חברתית שגוזלת כל כך הרבה אנרגיות מכל צעד פשוט של יציאה מהבית. לא מול הכל אפשר להלחם ולנצח. רוצה לישון להעלים את הכאב.

קשת שלום, בחרת לתת לדברייך את הכותרת יומולדת. יומולדת ויומולדת 40 בעיקר מלווים בניסיון להסתכל ולבחון את עצמינו. לעיתים קרובות מוביל הדבר לתחושות קשות, תסכול וחוסר סיפוק. הקשבתי לדברייך ושמעתי אותך מאוד כואבת, מאוכזבת שגם אחרי כל העבודה הקשה שהשקעת את עדיין חווה לעיתים בורות שוחורים. ועדיין גם את יודעת שגם אם לא את הכל ניתן לשנות, עשית דרך ארוכה. אני רק מעלה את השאלה מדוע הדרך הזו חייבת להיפסק, מדוע את נשמעת כמי שאינה מאמינה בהמשך הדרך שהיא יכולה לעשות. במה שעדיין לא הספיקה. דרור

תמיד הייתה לי תקוה וזה כנראה מה שהניע אותי קדימה והציל את חיי אפילו. גם עכשיו יש לי תקווה. רק שאני מאוד מפוקחת. המציאות אובייקטיבית מאוד קשה. עלתה בי מחשבה קשה שאולי אין לי כישורים רגשיים ותעצומות נפש לכן אני עובדת בעבודות פשוטות שלכאורה אני מאוד "אובר קוולפייד" להם. מחשבה זו מאוד מדכאת. תשובה הגיונית שאקבל זה ללכת שוב לטיפול לברר את הדברים. אבל אין לי אפשרות כלכלית כרגע וזה גם מפחיד. לפני עידן האינטרנט וזמינות האינפורמציה כשפניתי לטיפול , נפגעתי שוב ושוב עד שהגעתי למישהי טובה מקצועית וגם אכפתית (מה שלא היה קודם) והצלחתי לבנות משהו. כעת המצב יותר טוב ואוכל לקבל המלצות וכו' אבל עדיין זה מפחיד.