עדכון ושיתוף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ליאת. איך עבר עליך החג? מקווה שבטוב. אני חשה צורך לשתף אותך במה שקרה אצלי בחג, לאחר אותו מקרה מסעיר של ההתפרצות של אמא שלי ביום רביעי בשבוע שעבר... (פרסמתי הודעה כאן בפורום ביום חמישי 17.04) הגעתי הביתה ביום שישי ערב החג בידיעה שאני לא יכולה לקחת אחריות על מצבה הנפשי של אימי. לא אומר שלא היה לי קשה... בכיתי כל אותו היום.. הייתי חייבת לשחרר את כל הכאב... מעולם לא בכיתי כך לידי המטפלת שלי אבל טוב שנתתי לעצמי להשתחרר לידה בצורה כל כך בריאה... בשונה, לא שאלתי את אמא שלי מה קרה לה משום שחשתי שכאן הוא לא המקום בשבילי להתערב ואף להתענין (?..) הרצון שלי להתענין בא מהרצון שלי לטפל בה וכמו שאת יעצת לי, זאת לא האחריות שלי.. זה היה קשה לחוות את האווירה הקשה בלי להתנהל איתה בדיבורים... אז איך מתנהלים??? בוכים... פשוט כואבים.. אימי פנתה אלי ואמרה לי לפני כניסת החג שאני לא אקח את ההתנהגות שלה אישית משום שהיא לא מפוקסת ועוברת תקופה קשה.. שאלתי אותה אם היא מסוגלת לאמר לשאר הילדים את שאמרה לי משום שהם מאוד מבולבלים ומפוחדים.. שלפחות ידעו לא לקחת אישית.. והיא אמרה שהיא לא מסוגלת לאמר להם משום שהם לא יבינו אותה.. הצטערתי לשמוע ושוב כאבתי גם בשבילם... את ליל הסדר פתרתי על ידי כמה כוסות יין בתחילת הערב (לא בריא אבל לא ידעתי איך להתמודד אחרת..) והערב היה נפלא והאווירה היתה נעימה לשם שינוי לא רק מהצד שלי... במיוחד הרגשתי זאת מאבי ואימי כאחד... בבוקר החג נכנסתי לשיחה עם אמא שלי והיא סיפרה לי שהיא נושכת את עצמה (להבדיל ממני שאני הייתי חותכת עמוק בעבר כפי שכבר ציינתי בהודעה קודמת) ואני כל כך נבהלתי!!! פתאום קלטתי איך היא הרגישה כשאני סיפרתי לה שאני חותכת... איזו דאגה... שאלתי אותה אם היא רוצה למות והיא אמרה לי שלפעמים זה נשמע כמו פתרון.. ליאת, זה כל כך מפחיד, אני מבינה בדיוק איך שאמא שלי מרגישה, אני מבינה את הכאב, הייתי שם ועדין שם במובן עמוק אבל מחלים.. ואני יודעת איך זה מרגיש שאתה יודע שאתה לא יכול לעשות כ-ל-ו-ם כדי לשנות ואף לשפר את המצב... מן חוסר אונים מטלטל ומשגע... לא פלא שאמא שלי צווחה ככה באותו הלילה... אני כל כך מזדהה איתה. כל כך חווה את העוצמות שלה... מה יהיה עליה?? מה יהיה עלי?? מה יהיה על העולם ועל כל האנשים הסובלים?? איך מתמודדים?? איך חיים?? מה עושים יותר ממה שאימי ואנוכי עושות????????... ליאת................................... ...
שלום לך, בתוך הסיפור הקשה הזה, שפרשת בפנינו מאז ההכנות לחג ועד היום, בצבצה קרבה גדולה והבנה מיוחדת בינך לבין אמא. מעין ברית עצובה בין שתי נשים כאובות, שמתקשות להתמודד עם כל כך הרבה מצוקה. אני חושבת שכאשר את אומרת שאת היום במקום המחלים, את מצביעה על המקום בו נמצאת התקווה. אני רוצה להאמין שגם את וגם אמא, תצליחו בסופו של דבר למצוא דרך אכזרית פחות להתמודד עם הקשיים, ואולי את השינוי הזה תובילי דווקא את. תודה על השיתוף ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
