שאלה לכל המשתתפים בנושא מתח/חרדה/עצבות

שלום. רציתי לשתף אתכם בסיפור שלי ולשאול אתכם מספר שאלות. לפני כשנתיים אחותי חלתה. הדבר הכניס את המשפחה ללחץ ומאחר ואני האח הבכור לקחתי חלק ניכר בתמיכה ובמתן סיוע. מבחוץ הראיתי שהכל בסדר איתי, אך מבפנים הדבר אכל אותי. לאט לאט הסימנים החלו להגיע (חשש,חוסר תאבון..), עד שבסוף ממש נשברתי (עצבות,בחילות,חוסר שינה,גוש בגרון...). תמיד הייתי אדם שלוקח דברים ללב וכנראה שזה היה יותר מדי בשבילי. כשהבנתי שאני צריך עזרה פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי סרוקסט. לקחתי אותו כשנה והרגשתי טוב מאוד. לפני כחצי שנה הפסקתי את הטיפול והמצב המשיך להיות טוב. לפני ארבעה ימים התחלתי להרגיש תחושת עצבות/מועקה/חוסר תאבון/חוסר שינה . הדבר נובע מקשר שיש לי עם בחורה : חוסר בהירות לגבי הקשר ומצד שני פחד שלי שאותם סימפטומים יחזרו לי. (הפחד שאותם סימפטומים יחזרו על עצמם נכון למעשה למשך כל אותם השנתיים, רק שבמצבים של קשר הוא גובר. פשוט קשה לי להשאיר מאחור ולשכוח את אותו מצב נורא שהייתי בו. דבר שגורם לי לדוגמא לחשוש מלצאת לטיול ארוך כי אולי זה יקרה שם וכדומה). כאמור אותם תחושות שאני חווה בארבעת הימים האחרונים מפחידים אותי (מאחר ואולי הם סיבה לבאות). יש לי מספר שאלות : * קודם כל , האם יש מנסיונכם או מידיעתכם תרופה טבעית בטוחה ולא ממכרת אשר ניתן לקחת בכדי להשיב את האיזון,להפחית מתח בחיים ולהרגיע(אני יודע שזה לא פורום של רפואה משלימה אבל בכל זאת) * אשמח לשמוע מהאנשים שחוו פחות או יותר מה שאני חוויתי איך משאירים מאחור את החוויה הזו ולא נותנים לה להשפיע על המשך החיים. כמו כן האם סיפרתם על המקרה לחברים שלכם או לחברה שלכם (אני מתלבט אם לספר לה. מצד אחד זו תהיה הקלה בשבילי אך מצד שני זה יכול לנתק את הקשר). * סימפטום שמאוד מטריד אותי במצב של לחץ הוא חוסר תאבון. וכאשר מצב הלחץ נמשך זמן רב אז זו בעיה .מסקרן אותי אם זה קיים רק אצלי ואם לא אז מה עושים מצטער על המגילה שכתבתי אבל פשוט שפכתי הכל. בתודה מראש על כל התיחסות

לדעתי חבר טוב ואמיתי הוא התרופה הטבעית הטובה ביותר למצבים שכאלה להסתכל תמיד קדימה בחיוך לא להתרפק על העבר אלא רק להפיק ממנו לקחים. (-: ולחייך כמה שיותר אין לך מושג כמה שזה עוזר.....

שלום ארנון! אני רוצה להתיחס בעיקר לסימפטומים שתיארת, כי זה הדבר שאני מכירה הכי טוב: אתה מודאג בקשר לחוסר התאבון - אז אני רוצה לומר לך שאצלי זה הסימפטום הראשון שמופיע בשעת לחץ נפשי, עוד לפני שמופיעים שאר הסימפטומים (בחילה, רעד, הזעה וכולי). כאשר מופיעים הסימנים האלה - זה נורא מפחיד, אבל זה עובר בסופו של דבר. בקשר לתיאבון - הגוף כבר ידרוש את שלו, והתיאבון יחזור מעצמו. ובינתיים אל תאכל יותר ממה שאתה מסוגל כי ממילא - סליחה על הביטוי - תקיא את נשמתך. אל דאגה - לפחות אצלי במקרים האלה זה מסתדר מעצמו כעבור ימים ספורים. בקשר לתרופה המתאימה - אינני יודעת, לצערי. לי אישית הרופאה רשמה קסנקס אבל כמובן שיש לבדוק כל מקרה לגופו. למיטב ידיעתי - ויתקנו אותי המומחים אם אני טועה - רצוי אולי לשלב גם טיפול תרופתי עם שיחות עם פסיכולוג שעשויות לשחרר אותך מן העבר המעיק. ואחרון אחרון חביב - בקשר לחברה שלך - ולחברים בכלל - בכל פעם אני נוכחת לדעת, שכאשר אני מספרת דברים מסוג זה, כביכול "איומים ונוראים" לחברים - אז: א) ההתחלקות בחוויות אכן מביאה הקלה עצומה. ב) פשוט קשה להאמין עד מה רב מספר האנשים שסובלים ממש מאותם הסימפטומים, ומחמת החשש והבושה שזה ייתפס כ"לא נורמלי" - לא מספרים. ורק כאשר אתה מספר אתה פתאום נוכח לדעת עד כמה אתה בחברה טובה ולא לבד! נכון, לא הכל וורוד. יש סיכון מסויים, יש אנשים שאולי לא יבינו אותך. אז שיהיו בריאים וילכו לדרכם! לדעתי, עליך למצוא את הרגע המתאים ולספר לחברה שלך. זהו גם מבחן לה וליחסים ביניכם. בהצלחה! אחת

ארנון שלום רב, לעיתים הנסיון והדברים שאנשים עברו בחייהם מדברים בעד עצמם. ממש אין לי מה להוסיף על הדברים שכתבו לך "רות" ו"אחת". בברכה, טלי פרידמן