דיכאון או סתם מצב בחיים?

אני בת 44 נשואה עם ילדים גדולים. בשנתיים האחרונות מצב רוחי דיי קודר. אני מוצאת את עצמי במיוחד בשעות הפנאי שלי - בוהה בטלויזיה, ללא אנרגיה לקרוא ולעשות דברים נחמדים כמו ספורט, לטייל וכד'. אני חושבת כל הזמן על כל מיני בעיות שיש לי ולמעשה כל בעיה קטנה שמתעוררת - מזעזעת אותי ומורידה אותי מייד למצב של חוסר מעש. אין לי למשל חשק ללכת לטייל בכל מיני מקומות אפילו בחו"ל. יש לי מן הרגשה של כבר עשיתי וראיתי הכל, נמאס לי.. אנשים שלידי לא חשים בזה בכלל , אני מקרינה חיוניות ואנרגיה במיוחד בעבודה וגם בבית. בבית התיפקוד ממש טוב, אבל כשאני מסיימת עם הכל , אני מרגישה שאני מבזבזת את זמני. נכנסת למן מרה שחורה ומרגישה שמיציתי הרבה דברים. זה כולל גם הפרעות שינה. אני לא ישנה בכלל טוב. לעומת זאת התאבון תקין. אני מהססת האם מצב זה הוא מצב של דיכאון שדורש טיפול? אולי כדורים נוגדי דיכאון יעזרו לי. בעברי לפני כ- 7 שנים לקחתי סרוקסט לאחר שנכנסתי לדיכאון עקב מצב בריאותי (הייתי חולה מס' חודשים עם וירוס מיסתורי). את הסרוקסט לקחתי 4 חודשים וזה הוציא אותי מדיכאון מוחלט שכלל חוסר תאבון נוראי וחוסר שינה - למצב נורמלי פלוס.) אודה על תשובתך.

שלום שירה, את מתארת תחושה של דכדוך מתמשך, ללא מוקד ברור, אי-נחת, חוסר מוטיבציה וקושי למצוא הנאה וסיפוק בחייך. לאור ההיסטוריה שלך (אך לא רק), אני ממליצה על התייעצות חוזרת עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, לצורך הערכת מצב. אני סבורה שטיפול בנוגדי דיכאון יוכל להועיל לך, אבל כדאי לזכור שלא תמיד סילוק הסימפטום הוא המענה המושלם. לדעתי, חשוב לא פחות לברר במסגרת טיפול פסיכולוגי מה קורה לך, מדוע אינך מצליחה להרגיש מאושרת, ומדוע בגיל כה צעיר את חשה שמיצית את מה שיש לחיים להציע לך. בהצלחה ליאת