סליחה שמציפה

פוחדת להיות עם עצמי ועם זאת ההרגשה. דממת הלילה של בחוץ,גורמת לבפנים הרועש שבי להשמע כצרחה מחרידה.כואב לי כל הגוף,רועד לי בלב ומר ורע לי בנשמה. מוצפת כואבת נחנקת רועדת פוחדת,נשאבת שוב לתהום לאותן מחשבות רודפות וקשות.לתופעות הלואי של הגוף לאותו קול פנימי שגם חרש ישמע צעקתו שאומר תמותי כבר תדממי למוות. עייפתי מלהלחם בקול הזה שחוזר ומשמיע בלי סוף. וליאת יין ישמח לבב אנוש-ואני אסתפק שיעלה כבר וידפוק את זה הראש. שיקח אותי מהמקום הזה או יטביע לעד.שהכל יסתובב סביבי רק לא בתוכי,רק לא בתוכי אין עןד מקום לכלום שם עמוס לי מידי צפוף ומחניק די!שונאת את הלילה והוא רק מתחיל...לילה טוב יאוש ובוקר טוב תקוה מי הבא בתור ומי בתור הבא.

ד. שלום, ליאת תהיה כאן ביום חמישי, בינתיים אני אנסה להשיב. נשמע לי שאת עוברת ימים קשים מאוד, ימים בהם התחושה היא שאין מפלט, הכל סוגר עלייך, בעיקר המחשבות. השהייה עם עצמך בימים אלו רק מעצימה את המחשבות והכאב. אני יכול להבין את הכאב הזה, את התחושה שזה פשוט ייעלם כך או כך. אני לא יודע אם זה יכול להיעלם, אבל אני בהחלט חושב שזה יכול לכאוב הרבה פחות. כאשר הדברים קצת יותר מעובדים, קצת פחות משתלטים על כל החוויה. אולי הדברים שלי נשמעים קצת מרוחקים כרגע, לא מושגים. אבל חשוב שהם יישמעו, כי יבוא רגע בו הם יישמעו פחות מרוחקים והרבה יותר מושגים. בינתיים אני מצטרף לתקוותך שימים טובים יותר בפתח. דרור