לדרור שלום

דרור שלום לך כתבתי לך פעם על אחותי הקטנה בת 29 ולגבי ההתעללות בבית זה היה מזמן, היא התאבדה לפני שלושים ושנים יום היא כבר לא איתנו זה לא מעניינך אבל אולי אתה קצת זוכר אותנו. יש לה יום הולדת היום היא בת שלושים. היא הייתה ילדה מדהימה שלא הצליחה לחיות ולא הצלחנו לשמור עליה אני לא חושבת שאי פעם אוכל לסלוח לעצמי או להורי על שהרגו אותה עכשיו מה שנשאר זה לשמור על אחותי הגדולה. מקווה שזה בסדר ששיתפתי אותך רציתי שעוד אנשים ידעו למרות שלא מכירים אותה שידעו את יופיה ואת הנשמה המדהימה והמיוסרת שלה. יש לה עיניים שאפשר ליפול לתוכן וחיוך שממיס אפילו קרח. יום הולדת שמח אחותי האהובה מבטיחה לך שיום אחד ניפגש שהמלאכים ישמרו עלייך אנחנו לא הצלחנו סליחה. תודה שקראת, דורית

דורית שלום, כאב לי לקרוא את דברייך, לשמוע את הכאב והצער שלך על האובדן של אחותך הקטנה. אני זוכר את דברייך בעבר, את הרצון והניסיון שלך לנסות לעזור בכל דרך אפשרית. הערכתי כבר אז את המשאבים שהשקעת ואת הכאב שחשת כאשר ראית את הכאב שלך. אין לי אלא להשתתבף בצערך על אובדנך, ולקוות שלא תדעי עוד צער. דרור

דורית יקרה משתתפת בצערך שאלוהים יתן לכם כח ומצטערת על אחותך שלא איתנו.

אוי אני כל כך מצטערת לשמוע דפדפתי אחורה ולא ידעתי איך למצוא אותך..... .אני כל כך בוכה עכשיו בשבילך בשבילה אני אפילו לא יודעת מה להגיד איך קראו לה? מה היא אהבה לעשות? ספרי עליה אנו פה לשמוע ושוב אני כל כך מצטערת שכל כך כואב!!!!!!!!!!!!!!!!

כמה כואב לי עכשיו אלוהים קוטף את הפרחים היפים והנדירים ביותר אלו שהרוע לא נגע בהם אני בטוחה שהיא הייתה כזו. שיהיה לה יום הולדת 30 כשסביבה מלאכים ואהבה ושקט. אנ אחשוב עליה מבטיחה שאדליק לזכרה נר נשמה כל יום שישי.

דורית, אני לא מאמינה שישנם מילים גדולות דיין לנחם את כאבך הצועק או לתאר את גודל אובדנך .כל נסיון לנחמך הוא נסיון עקר. ההודעה בדבר אחותך האהובה, בדבר אובדנה, צעק לתוכי וישאר שם. התחושה, מבלי להכירה היא של אובדן עצום, של ילדה-אישה שלנצח תישאר עבורך אותה ילדה, עם אותן עיניים שנופלים לתוכן ואותו חיוך הממיס את הקרח העיקש ביותר. הלוואי שינתן לך למצוא את הכח והנחמה בזכרונות הנעימים שהיא הותירה לך. בתוך כל זה נסי לאט ובדרכך למצוא את המקום לסליחה והנחמה לעצמך, על שניסית, ראית רצית בכל מאודך להשאירה לידך ועדיין בחירתה הייתה בשקט נצחי. הרשיתי לעצמי לצרף לך קישור לארגון התומך במשפחות שיקירהם שלחו יד בנפשם, עשי בו שימוש לכשתוכלי. שלא תדעי עוד צער, אני אחשוב עליכן http://www.path-to-life.org/

<> מותק שלי הנה את ואני דאגתי!!!!!!!!!!!!!!!!מה עכשיו את כוכבית גם כינוי חמוד עדיין לא שם אבל שיהיה:-) מה קורה איתך אני בילבי ושרית חיפשנו אותך עכשיו שאת פה אני אעדכן את כולם:-) חיבוקים ונשיקות חברתך מקלדת

דורית יקרה!!!!!!!! קראתי את ההתכתבות שלך בעבר עם דרור בנוגע לאחותך ונשבר לי הלב לראות כמה רצית לעזור לה כמה היא הייתה אבודה וכמה בסוף זה נגמר עצוב ושורף בחזה. כאב לי לחושב אולי מישהו כן יכל להציל אותה ועוד יותר כאב שהיא שילמה בחייה הבוגרים בדיוק כפי ששילמה בילדות על החוסר אונים שלה והכאב שבטח חשה לפני שסיימה את חייה. ליבי נצבט וכואב איתך. משתתפת בצערך לא יכולה להרגע מאז שקראתי אותך

בתוך עלי הפרח לבן חיוור כקרח נולד פרפר ממשי רך חי לבטח בוקר בחרצית בערב כלנית וכל חייו רק יום אחד רק יום אחד של משי בתוך עלי הפרח לבן חיוור כקרח ריחף פרפר ממשי כמו חי לבטח בתוך עלי הפרח לבן חיוור כקרח פרפר פרפר ממשי כבר סב כתרח שמש כה אהב ירח לו כאב וכל חייו רק יום אחד רק יום אחד של משי בתוך עלי הפרח לבן חיוור כקרח פרפר בן יום ממשי רך עף לנצח נצח של פרפר

דורית אהובה שולחת לך את תנחומי ומצטערת שלא הצלחתם להציל אותה שקט לה עכשיו....... יש טראומות בחיים שבלתי אפשרי לפעמים לחיות עם הסבל והכאב...... אני בטוחה שהיא ניסתה להישאר איתכם אבל היה לה בלתי נסבל אני מתנחמת מעט בעובדה שעכשיו שקט לה.......והטוב עוטף אותה אני בטוחה שהיא הייתה מיוחדת אוהבת ונשמה רגישה שאולי בגלל זה הרוע היה יותר מדי בשבילה. יהי זכרה ברוך

רציתי לכתוב לך כמה אני כועסתתתתתתת אבל מצאתי משהו שאחת הבנות כתבה כאן לפני שבוע...... והיא מבטאת כל מה שאני מרגישה..... שאלוהים יתן לך כוח אני מאמינה שאלוהים יעזור לך והדברים הבאים זה מה שמישהי שכנראה סובלת כמו שאחותך סבלה כתבה! ***************************************************************************************** אני לא מדברת על נקמה או שינוי סדרי עולם, אני מדברת על המסר הכפול שהחברה מפנה כלפי קורבונותיה מן קיטוב של הגדרות, התייחסות והבנה. מצד אחד הנפגעות לכאורה ורק לכאורה הן הקורבנות, אלה שנפגעו "החלש", מנגד עומדים צביון שלם של אבחנות פסיכיאטריות, שאם נרצה או לא, אינן מתייחסות לנפגעת, לאותו קורבן, הסמפטומים המאפיינים נפגעות תקיפה מינית, יותר נכון הדבר לגבי שורדות התעללות מינית בילדות, מציגות אותן כמשוגעות, בעייתיות, חלקן כלואות מאחורי סורגים פסיכיאטריים, בעוד שאין התייחסות עמוקה למקור החולי, הכאב אלא רק התייחסות בהגדרתם הפוליטקלי קורקט "הסמפטומים" ,ישנה התייחסות מועטה אם בכלל למאבקים הנפשיים מתחת לפני השטח, למקור הנמצא מתחת לרבדים הפנומנולוגיים. מושגים של קורבן ומקרבן התערבבו במרק שלא אנו בישלנו, את הערבוב עצמו מבצעת הפסיכיאטריה המנהלת מן מלחמה שקטה מול ארגונים כדוגמת מרכזי נפגעות תקיפה מינית. בעוד שנשים אלו מחכות לטיפול בנפשם הפצועה, הפסיכיאטרייה ממהרת לתייגם כבעלות הפרעות אישיות אלו ואחרות, דבר שלא מותיר אלא להכניסן למסגרת לא תפקודית, חולה ולא פשרנית. אין כאן נימה של נקמה או אפילו רצון, ישנה כאן אמירה למסר ברור, מובן מיטיב ולא קלחת מבעבעת כנפשן של הנשים שהייתה מתקפה על גופן אז ועל נפשן היום. אני אולי זועמת בעקבות כתבה שפורסמה היום בשבעה ימים, כתבה כל כך קשה שגרמה לי להתרעם על טחנות הצדק הטוחנות לאט אם בכלל. התיאור של אותה בחורה את אשר עברה והצילומים שצורפו לכתבה-של אביה ושלה כילדה, עוררו בי כאב וכעס אימתני. הסתכלתי על תמונת האב במשך כ - עשרים דקות, היא כינתה אותו בכתבה "אבא מפלצת" את המפלצת ראיתי בו ללא עוררין ובאין מפתיע , פשוט לא מצאתי בו את המילה אבא. זו אינה מתקפה על הפסיכיאטרייה, בריאות הנפש מוערכת בעיני, הנקודה היא אותו "משחק מחניים" בו נפגעות תקיפה מינית עומדות באמצע ומשני צידי המגרש דואגים לגרום להם לרוץ ולפחד מפגיעת הכדור הבא. סתם דברים שעולים בי בימים האחרונים ובהצפות הלא ברורות המתקיימות לאחרונה ב/לצד המדיות השונות בנושא התעללויות על כל ביטוייה וגוונייה השחורים. לאן שלא פונה קוראת, מפנה מבט, שומעת רואה- אינוס, פגיעות בילדים וכו' הנפש עייפה וזה פשוט יותר מדי לשתי אוזניים זוג עיניים ונפש אחת. <>

הלב רועד , לקרוא אותך, הכאב אוחז .. הייאוש מתגבר .. אבל אסור !!!! אסור לי לחשוב ככה !!! הלוואי ויהיה בי הכח לדבוק בזה!!!שפשוט אסור ..חייבים להלחם ?..! שלא תדעו עוד צער .. הממ.. מילים שהן ככ חלולות מבחינתי , כי הצער ככ עמוק שזה ממש לא מנחם.. מה אומר לך דורית יקרה ?.. זה ככ כואב .. זה ככ עצוב ...ו זה ככ מובן .. ההרגשה שלה , הנפילה הזו וההצלחה לממש את הגרוע מכל. מצטערת .. פשוט מצטערת לשמוע ..את הכאב הרב שזה משאיר מאחור . מקווה שתדעי ימים טובים יותר ..בנפש .. ושנים שקטות יותר . הכאב הזה תמיד ילווה אותך , מקווה שתהיי חזקה .. שרית.