למה עשית לי את זה ?!

כותבת לך ובוכה .. הכאב שנפער בתוכי בגללך ככ עמוק .. והדמעות לא מפסיקות לרדת. אתה מטפל ..לעזאזל ..פסיכאטר ..רופא של הנפש ... לא חבר שלי .. אז למה ?.. למה עשית לי את זה ?.. אתה חסר לי ..למרות הכל .. איך עשית לי את זה ?..!!!!!! לא יכולת להבין שכל התגובות הקשות אלייך .. היו משחזורי עבר שלי ?.. לא יכולת להכיל / לספוג כמטפל/ כרופא שמטפל בנפש האדם את הכאב הזה שלי ?... איפה כל מה שהבטחת ?..! איך אתה נוטש אותי ככה בשיחת טלפון ...? זה אפילו לא אתי ... איך אתה עושה לי את זה לפני ... בדיקת המ.ר.י שאמורה להיות לבעלי שבוע הבא ?... אחרי שנפתחו ככ הרבה דברים מולך שבחיים לא יצאו ממני ... אחרי שבטחתי בך?... אחרי שניסיתי לתת בך אמון?.. אחרי שעזבתי טיפול אצל פסיכולוג מדהים שליווה אותי שנה וחצי , בתקווה שאתה תצליח להרים אותי יותר ..כמו שהבטחת ... איך?.. נתתי את עצמי לטובת כל האהבה הטיפולית שנתת לי, הבטחת לי .. אתה הבטחת !!!! "אנחנו .. נעבור את זה ביחד, אני כאן לא אנטוש אותך, תאמיני בי .. בבקשה .." איך אתה נוטש את הטיפול שלי בשיחת טלפון של צרחות "לא מסוגל יותר, לא יכול יותר, אני לא מסוגל את לא מבינה ?! " איך ?.. שאלת אותי איפה אני עומדת היום אחרי כמעט חצי שנה של טיפול מולך , ואחרי עזיבה של פסיכולוג מדהיםםםם שליווה אותי בדרך , ששמחר עליי , לא ויתר ..ועזבתי אותו לטובת כל המילים היפות שלך ... שאלת איפה עומדת סוגיית האמון ביננו ?.... סליחה ?... איזו שאלה זו ?.. לאחת כמוני , שכל עולמה הבסיסי נשבר בהיותה ילדה / נערה ..?! איך כמטפל אתה מעמיד אותי במצב של שאלה כזו ?.. עניתי לך .. לא יודעת . כעסת . "אחרי כל מה שאני עושה בשבילך ?.. זה אף פעם לא יספיק ?.. דיייי עם המבחנים האלו .. הבדיקות ..של חוסר האמון בי ... לא מסוגל לעמוד בזה יותר" . ((((וואו..נשארתי בהלם , רק בוכה ..))))) השתדלתי להמנע ממילים חלולות אלייך .. אבל חשבתי לעצמי אפילו אם בשקט , שאולי המוחות שלנו כן ..יצליחו להפגש בחצי הדרך הקשה הזו, וכן נוכל לראות מעבר .. שכן נצליח להתמודד... למרות ..הכל , התמסרתי לעבודה הטיפולית מולך .. כאילו ואני בוטחת בך בלב שלם. אבל ..רק כאילו ! שאבתי כח מהמילים היפות שבך , השארתי את הספקות שלי בניסיון קשה ..כל הזמן בצד , ניסיתי להאמין בבפנים שלי , שכן נצלח את הכאב הזה , שכן נצליח לבנות את האמון מחדש . אבל, הצעקה שבי , הזעם , הכאב האיום , הכאיבו לך .. לקחת את זה אישית מידיי , למרות שכל מטרת הטיפול היה לתקן את שיחזורי העבר , לא הצלחת לקבל את הכאב שלי בצורה נכונה , לקחת אותו למקומות אישיים אלייך !!!!!!! חדרתי מתחת ל"שיריון העדין" שאחז בין שנינו - אני מצטערת !!!! באמת .. הילדה הקטנה שבי , התנחמה אצלך , ממילותייך ..מנוכחותך , שאבה כח , אמונה , רצון , הפחד להנטש מדמות שהפכת להיות עבורי היה ככ חזק, הרגשתי את עצמי ממש מפרפרת בין ידייך שניסו לאחוז אותי , לפעמיים גם במגע אמיתי ככ ... אתה לא מבין שלא למדתי עד היום לבטוח באמת בידיים אחרות / חדשות אחרי כל הפגיעות שנעשו בתוכי ?.. נתתי לך להחזיק את הילדה הקטנה שבי , לא הצלחתי לחשוב בהיגיון בריא, במונחים של "גדולים" כמו שרצית - על אמון נטו . החשדנות שלי הרי מעורערת בכל מקום. אני קוראת כל ניואנס ..כל הבעה .. כל תחושה בצורה אחרת .. דואגת תמיד שמא אפגע שוב. (והנה שוב נפגעתי - צדקתי.). לא הצלחת לראות את האימה שאחזה בי ?.. לא בגלל הכעס הנוראי שיצא מתוכי אלא מפני העמידות העיקשת של הבדידות החזקה שבי.. שבכלל לא שייכת לתקופה הזו ?... לא ראית את הילדה הפצועה שהזדחלה לתוכי על ארבע והוציאה ממני את כל הרוע הנורא?... לא הצלחת לראות את הילדה הקטנה שבי? זו ..שנאחזת בך בכח בתקווה?.. אתה זה שהחזקת בשבילה את התקווה .. אתה יודע את זה ?.. אתה מבין את המשמעות בכלל ?... בעיניים מבריקות הסתכלתי עלייך ..מהצד .. בחנתי .. רציתי .. לא הבנת שהילדה הקטנה שבי עוד ככ מפחדת?! .. כי לא פגשה עוד שום אדם בעולם הזה שלא הצליח לתלוש שכבות מליבה חוצ מעל ידי .. עלבונות, בוז איום לה ולגופה ?..... לא הרגשת אותי בטיפולים מולך ...?!!!! מנסה לצעוד שוב בצעדי תינוק ..לאט לאט .. בלי לצפות ממך לשום תבונה בוגרת ?..!!! אלא רק למילה , יד חמה ומלטפת?... האם תוכל לראות שהמילים הפוגעות שנאמרו על ידי אלייך היו קשורים לרגשות העבר שלי ?.. לכאב האיום שנמצא בתוכי ?... לא היה מדובר .. בשום "התנגדות " לטיפול או אלייך .. אלא המנעות טבעית שלי !!!! לצד הגברי שריסק אותי שנים ועומד מולי היום בהתמודדות הקשה הזו?.. הילדה הקטנה שבתוכי עדיין מנסה לבטוח..להאמין ..לרצות . כן.. גם אם היא עדיין עושה טעויות ..בדרך שלה.. אבל , התנודות האלו.. העליות וירידות ..הם מהמקום של האמון הרע שנטבע בי. זה האתגר שלי .. בדרך הקשה הזו לריפוי ולהחלמה - לשלמות פנימית . האם תוכל למרות הכל לראות רק את הילדה הפצועה אנושות שבי ?.. זו..שישבה מולך בטיפולים ובכתה .. בכי כואב , נלחמה , כעסה , קפאה , שתקה , רק ילדה ... זו שכל חטאה הייתה .. להיות "פרועה" בידיו של " יצור יער מושפל " שאיתו גדלה ?.. זו שהייתה חומר ביד היוצר ?... זו השהייתה בידיו של חולה נפש .. שחיכה לה בחוץ כטרף קל..?.. האם הדרישות שלי , היו מוגזמות ככ ביחס לסבלנות הזו שביקשתי ממך - לעצמי ?.. תקשיב לי לרגע .. בבקשה .. בלי לצעוק .. בלי לכעוס .. רק לרגע אחד.. האם אתה מצליח לשמוע את הילדה הקטנה שבי ? זו הפצועה , השבורה , המרוצצת , שחיפשה רק הגנה ממך ..בכדי שתוכל להחשל שוב מחדש כדי שתוכל שוב לרצות לחיות ?... האם טעיתי שבטחתי בך, נתתי אמון למרות כל מה שעברתי , הרי בתוכי ככ קיוותי ..רציתי .. זו הייתה משאלת ליבי - לרפא את הכאב וחוסר האמון הטבוע בי . האם טעיתי ?.. (((רבאק)))).. האם שוב טעיתי שבטחתי בך , שנתתי בך אמון ..?.. תגיד לי ?.. בבקשה... הרי עכשיו , אני בעצם כותבת לך את הדבר הכי הכי אישי שלי , נותנת לך שוב לקרוא את הכאב העצום הזה שבי , מנתחת אותו ב"דקויות נוראיות" ..מולך , סומכת עלייך אפילו ברגע זה למרות הכל ..למרות כל מה שעשית לי להרגיש ... אז למה ?.. למה בעצם עשית לי את זה ?..!!!! כן ..המילים הפוגעות שלי אלייך .. יצרו קרע עמוק ונוראי בקשר הטיפולי שנבנה בהמון המון קשיים אבל המילים האלה שנאמרו ..היוו רק רשת הגנה וביטחון לכל הפצעים העמוקים שבי , הקרועים והמדממים שנפתחו מחדש ..שהסתתרו מהלב שלי ש- נ - י - ם !!!! האם .. תצליח לשמוע את הבכי הזה המתייפח בי ללא הפסקה בתוך עוד בכי קורע.. השני שבתוכי ?... זה שמבקש ממך ..רק סליחה ... האם תצליח לענות לי .. ולא להשאיר אותי כזו חסרת אונים למצב הזה ..שנוצר?.. האם יהיה אפשר לסיים את זה אחרת?... בצורה מכובדת ?.. בלי כל הכעסים הנלווים ?.. רק לסיים את זה ..ולא להשאיר בתוכי עוד כאב עצום ככ ?... אתה יודע שהייתי מסורה כל כולי לכל התהליך הזה ..איתך.. עד כמה שזה דרש ממני ...!!!!! ככ רציתי להצליח בחיבור הזה מהעבר הדפוק שלי להווה הקיים . ככ רציתי . תאמין לי .. ככ רציתי . אז איפה טעיתי ?... לעזאזל.. כן.. ליאת , לא הגיעה אליי שום תשובה ממנו .. שקט שזועק ..שהפך לככ כואב .. יותר גרוע ממילים .. שקט שחודר לגופי ומזעזע אותי . אז זהו .. ככה הסתיים טיפול שחשבתי שהיה מיטיב עבורי , אמורה לפגוש אותו לשיחת סיום שבוע הבא , רגע .. לא להתלהב ..זה רק בגלל שהתעקשתי , צעקתי , בכיתי , השתוללתי שככה לא מסיימים קשר טיפולי , שככה לא מתנהגים , שאני רוצה לתת לו סיום תשלום פנים מול פנים . הוא רק לא ידע .. ששמרתי על הפסיכולוג שלי ..כל התקופה הזו אצלו ..על אש קטנה .. הוא זרק אותי כמו כלב החוצה ..בגלל שיחזורי עבר שלא יכל להתמודד איתם, הוא לא ידע שהפסיכולוג נפגש איתי כל שבוע ..מנתח איתי את הקשר שלי איתו מחדש למרות שעזבתי בגללו , הייתה לי אינטואיציה לשמור עלייו בשבילי, ידעתי שקימת פריצת גבולות נוראית בקשר הטיפולי החדש , לחשוב שאני פיקפקתי בפסיכולוג שליווה אותי בתעצומות נפש עצומות כל התקופה הזו .. אני שחיפשתי יותר ממילים , חיבוק ויד מלטפת ..קיבלה כזו טריקת דלת בפרצוף .. אני שחשבתי שאם מישהו מבטיח .. וככ בטוח בעצמו .. אז אני צריכה להיות איתו .. פתאום שכחתי ..עד כמה עבודה קשה עשיתי בדרך עם הפסיכולוג .. הסתנוורתי מהפסיכאטר מהמילים המנחמות , מהסמסים כל היום , מהנוכחות התמידית איתי .. והיום אני ככ מבינה איך פריצת הגבולות הזו ככ נוראית לטיפול .. עד כמה חשוב שיהיה מסגרת , זמן , הפרדה , עד כמה חשוב שלא יהיו נגיעות שמבלבלות את התהליך את הערכים .. את היסוד .. עד כמה זה נכס .. מטפל שפועל לפי החוקים ...עד כמה אפשר להתנחם רק ממילים .. עד כמה זה חשוב ..שהפסיכולוג למרות הכל עדין בשבילי. ליאת יקרה .. חיבוק ענקי .. על מי שאת , ועל ההערכים שהצלחת לתת לי כאן ולהבין ..בדרך הזו ..גם מבלי שתדעי רק דרך המסך. אוהבת אותך . שרית.

שרית יקרה כמה כאב בכתיבה שלך, ממש מרגישה אותך, כואבת איתך. גם לי היה פסיכולוג שהגעתי אליו לטיפול באובדן ואחרי שנה של טיפול "זרק" אותי בטלפון כי לדבריו הוצאתי אותו משלוותו . הייתי כ"כ פגועה הרגשתי שעולמי חרב עלי, אבל בזכות הפורום המקסים הזה והמנהלים המדהימים שלו(במיוחד ליאת ודרור)הצלחתי להרים את עצמי והיום אני מטופלת כמעט שנה אצל פסיכולוגית מדהימה. שרית, אני עוקבת אחרי הסיפור שלך ויודעת שתמצאי את הכוחות להמשיך הלאה. מה שכן, אני לא בטוחה שהבנתי נכון , כשכתבת על פריצת גבולות האם התכוונת גם למגע כי אם כן אני הייתי מעלה אותו על טיל. כי יש הבדל בין חיבוק פרידה בסיום פגישה בין מטפלת למטופלת שבעיני זה בסדר, לבין כל מגע שהוא בין מטפל למטופלת ובמיוחד לאור מה שכבר עברת. שולחת לך מכאן חיבוק, איריס.

כן היה גם מגע בטיפול .. חיבוק או יד שמחזיקה ברגעים קשים ..שנפתחו דברים .. פעם אחת אפילו ליטוף שיער .. נשיקה במח או על הראש. אני לא יודעת עדיין מאיזה מקום המגע בא .. זה מאוד מבלבל לנוכח ההיסטוריה שלי , מה שכן היו רגעים שזה עשה לי ממש טוב , והיו רגעים שפשוט היה לי רע והיה בא לי להקיא ולא אמרתי לו כלום .. אני ככ מצרה שחשבתי שחיבוק בטיפול יכול לעשות טוב .. אני רק רואה שזה ממש מבלבל מאיזה מניעים זה בא בטיפול .. לא מדובר על חיבוק בסוף פגישה אלא חיבוק בזמן טיפול!!!! בזמן קושי שעולה ..בזמן ניתוק שלי מעצמי .. בעקבות רצון שלו והצעה שלו !!!! אם המגע היה ככ נקי וטוב .. למה הוא העיף אותי ככה ?... איפה כל ההצהרות שלו שהיו זרוקות כל הזמן באויר ביחד עם החיבוקים , ההסמסים האינסופים בכל שעה ..?.. איפה הוא עכשיו?... לא יודעת ..צריכה לעכל הרבה ממה שקרה .. כועסת ומאוכזבת ככ ..על האמון שנתתי ..על היד שהחזקתי לו .. מרגישה ככ רע , מרגישה ככ זולה .. תודה שאת כאן , קוראת אותי , שמחה לשמוע שאת נמצאת בידיים טובות .. האם פעם אצליח להאמין שיש עוד ידיים טובות?... שולחת לך חיבוק בחזרה , תודה איריס על התגובה ..והמילים המחבקות . שבת שלום . שרית

שרית,שרית,אפשר להבין את הקושי העצום שאת עוברת,מול ה"חוויה" הנוכחית.וכמובן את הקושי בחוויות קודמות בחייך. אני רק לא מבינה,איך(כאחת שמאוד קשה לה לסמוך ולתת אמון)את עוזבת מטפל,מדהים לדברייך-שהצליח להגיע אלייך,ויותר מזה הרגשת שהוא ה-כ-ו-ל!ועוד לעזוב בכאילו/נדמה לי.ויחד עם זאת את מספרת שטיפול של חצי שנה אצל פסיכיאטר,גרם לך להפתח,לבכות,לצעוק,להתרסק בפניו ועוד רק חצי שנה-וסמכת איך?!!!ובסוף כשנשאלת- איפה עומדת סוגיית האמון ביננו ?....את עונה לא יודעת.שרית יקרה,אם יש לך קשר כל כך טוב עם פסיכולוג "למה לרעות בשדות זרים" ובעצם "להזמין פגיעה".אם את כל כך יודעת שיש לך בעיה של אמון,למה לתת אותה מראש ובכזו קלות.ואם אותו פסיכיאטר באמת כך נוהג הוא צריך טיפול משל עצמו!!הלוואי שתצליחי לעבור את זה המשבר ולהבין באמת שיש דברים שעם כל החרא שמרגיש כשהם בפנים,שם מקומם הראוי ולא מחוץ,סורי-אבל יש דברים שצריך לקבור עמוק בפנים. הם לא נעימים וקשים לנו,למה שמישהו אחר ירצה בהם.

לא הכל פשוט מסתבר .. אכן כן .. תמיד שעוזבים יותר קל להסתכל מאחורה ולבחון .. זו התקופה הכי קשה שלי , ה4 חודשים האלה , נפתחו דברים מאוד קשים אצל הפסיכולוג ..ולא הצלחנו לעבד אותם ..הייתה דרושה אינטנסיביות מאוד מאוד גבוהה בנתינה ..הוא לא יכל לספק את הצורך הזה שהיה נדרש מעבר לפגישות . ואני התחלתי לחפש את עצמי עם עוד תמיכה . הייתי חייבת תיגבור פסיכאטרי .. התחלתי טיפול במטרה רק לכדורים , העניינים התגלגלו ליותר מזה ..הייתה כימייה בקשר הטיפולי ...הבטחות ..זמינות גבוה ..ששאבו אותי לרצות לעבור אליו למרות ..כל הקשר מול הפסיכולוג , אבל עדיין משהו באינסטינקט הפריע לי ..הצעד הזה של מעיין בגידה במי שהיה לצידי ולא עזב הרתיע אותי , לכן ושמרתי על הטיפול אצל הפסיכולוג .. היה קשה לי לוותר עלייו אחרי כל הזמן שבנינו ביחד משטח עבודה טיפולי קשה. אממ.. קשה להסביר דרך הכתב את כל המניעים , את סוגיית האמון , את הנפילות שלי והצרכים לקבל מענה יותר מיידי ..אף זר הרי לא יבין ..והמקרה כרגע לא בדיוק חשוב . ניסיתי אולי להאיר גם את הצד שליאת הוסיפה .. זמינות יתר , חיבוקים , טלפונים , סמסים , אי מייל זה נשמע מפתה וקורץ כשנמצאים במצב נפשי קשה ..לטווח קצר זה מעולה , זה אוסף ומרים .. לצד טווח ארוך של עבודה טיפולית .. זה מהווה בעייה קשה .. שחיקה של המטפל , עייפות , כעסים .. כל אלה יוצאים בסופו ומאבדים את הקשר הטיפולי .. איבדתי אותו מולו ..הקשר קיבל פאן חברי ולא טיפולי ..איבדנו את המשמעות אלייה הגעתי , עורבב רגש עצום משני הצדדיולכן ..הטיפול כשל. זה כואב , וקשה ..ומכעיס .. אבל זה רק מה שאומר שפריצת גבולות היא לא דבר טוב !!!!!!!!!!!!! ואני מבינה את הגבולות עכשיו עד כמה הם חשובים. כל הנושא הזה מבלבל ..מעייף את הצדדים , שוחק .. אם המסגרת לא ברורה ויציבה. אני נקשרתי מאוד לפסיכאטר ..משהו בו גרם לי להשאב למערכת הזו..כי הייתי זקוקה למישהו צמוד שיכיל ויספוג אותי .אבל ..אני ככ מבינה את פריצת גבולות עכשיו אני מבינה את ההשלכות שלה ... רק אחרי שתפסתי מרחק מכל התנגשות החזיתית שקרתה לי מול הפסיכאטר .מהכעס מהזעם שהוצאתי עלייו בגלל שהוא התפרק מהמסוגלות ומההבטחות שלו ...אני מנסה להבין גם את החלק שלו . אני לא יודעת איך לעכל את הדברים .. זה ייקח זמן .. זה אומר המון עבודה מחדש ..בבניית הקשר והעלאת תכנים עם הפסיכולוג , כל התקופה הזו ..שלא הייתי לא דיברנו על התכנים ..וזה ניתק אותי ממנו רגשית .. החיבור נראה לי ככ קשה מחדש.. התלות הרגשית , הנזקקות לאובר זמן ..היא זו בעצם ששאבה אותי לפסיכאטר ..היא זו שהצליחה להביא אותו להגיע איתי למקומות קשים בטיפול ..אבל היא זו שגם הרסה את הקשר שבנינו . לא יודעת. כרגע זה מסובך מידיי . הטיפול הפסיכותרפי אצל 2 מטפלים .. מסתבר היה מבלבל מאוד . ההפסקה הפתאומית של הפסיכאטר בקשר הטיפולי .. אכזבה אותי . הניתוק שאני ביצעתי במודע מול הפסיכולוג ...תהווה עבודה קשה בחזרה.. כן..הדרך קצת נעלמה . מקווה שאצליח להזיז את העצים ולראות מחדש את היער. ולא ..אני לא מסכימה לגבי השתיקה ...שיש חרא שצריך להשאר בפנים .. אין לי מקום לספוג על עצמי כלום יותר ..ובטח כבר לא להכיל .. השתיקה כבר לא יכולה לי מרגע שהתחלתי בטיפולים .. היום אני לא שותקת יותר בשביל אפ אחד .. שבת שלום שרית תודה על המילים המעודדות למרות הכל..

ערב טוב שרית, אני מתקשה להבין מה קרה לכם, שם, אך שמחה מאד לשמוע שאת בוחרת לחזור לטיפול שהיטיב עמך. אני מניחה שתהיה לך הרבה עבודה שם, בטיפול עם הפסיכולוג, כדי לנסות ולהבין מדוע החלטת לפצל את הטיפול שלך לשתי דמויות שונות שלא ברור לי עד הסוף אם ידעו האחד על נוכחותו של האחר בחייך. אני יכולה לשער שהדרמה בין שני הגברים המטפלים בך (אחד טוב ושומר גבול, והאחר מאכזב ופורץ גבול) מייצגת משהו מהדרמה ההיסטורית שלך, ונדמה לי שזהו נושא חשוב להתבוננות ועיבוד. בהצלחה ושבת שקטה ליאת

תודה על תגובתך .. מה שקרה שם לדעתי זה אינטנסיביות וקשר רציף כל היום וכל הזמן בגלל הצורך שהועלה ב3 חודשים מאז שהועלו התכנים על הפגיעה בבית. אינטנסיביות שעלתה מבחינתו במחיר הטיפול וגרמה לכשל טיפולי .. ולאיבוד פרופורציות והכנסת רגש שלא היה צריך להעשות .. הפסיכאטר לא ידע שאני בקשר עם הפסיכולוג. הפסיכולוג ידע .. היה לו קשה לקבל את זה .. אבל ביקשתי ממנו שישאר לצידי ונבחן את הקשר ואת ההפסקה של הטיפול בצורה איטית , שנמשיך להפגש על אש קטנה עד שאהייה בטוחה שלא אפול בידיים לא טובות. הוא לא הסכים בהתחלה , הוא לא הצליח לתת לי את האינטנסיביות שהפסיכאטר נתן לי בכל רגע נתון .. והייתי צריכה ממנו יותר . היום אנחנו מצליחים לדבר על כל הדברים שעברו בשתיקה ביננו .. בתקופה הזו והובילו אותי לצעדים האימפולסיבים האלה , כל הצרכים שהשתקתי מולו, הפחד מההתקרבות שלו אליי , והעזיבה שלי למישהו אחר .. הטיפול הפסיכולוגי שלי איבד שליטה ב3 חודשים האחרונים , לא הועלו בו תכנים רק בדיקת קשר מבחינת אפשרות לעזיבה מוחלטת / ומקום שנשאר פתוח עבורי ממנו. זו הייתה טעות . חד וחלק . לנסות לחפש את החלקים שלא היו אצל הפסיכולוג במקום לשאוב כח מהמילים והכוונות שלו .ולנסות להסתפק בהם. זו הייתה טעות .כבר אחרי שבוע שעזבתי , הבנתי עד כמה אני זקוקה לפסיכולוג מחדש, כבר לא היתה לו אפשרות להחזיר אותי לטיפול קבוע פעמיים בשבוע , אבל הוא הסכים לשמור לי שעה בשבוע כדי לראות ולבחון את הקשר מחדש. בעיקרון , הייתי מבינה אם הוא היה סוגר בפניי את האופציה ..אבל הוא ידע איזו מצוקה הגעתי , הייתי , הוא ידע שצריך לתת לי תמיכה מעבר והוא לא מצליח לספק אותה .הוא ידע שגם אני נמצאת במקום שהכל התערר לי בגלל הידיעה על הפגיעה בבית של אבא. אבל הוא באמת היה דמות מיטיבה , חזקה , בטוחה , מסורה היום אני מבינה .. אני לא יודעת אם המניעים של הפסיכאטר היו נקיים או לא ..למרות שהוא תמך והכיל תקופה שבה הייתי זקוקה לו . מה שאני יודעת שהוא פגע בי מאוד .ואני צריכה איכשהו להודות לו ..שזה נעשה עכשיו ולא בשלב מאוחר יותר .. שבו הייתי פגיעה יותר , לבד , .. אמשיך לעדכן ..זו נראה לי עומדת להיות באמת תקופה קשה . תודה שאת כאן.

שיש מטפלים כאילה שעוסקים בדבר הכי עדין- נפש וגם פוגעים בה בלי רחמים. לא יודעת.. זה נשמע מזעזע! הפסיכיאטר הזה שזורק אותך בצרחות בטל'. בלי שום חמלה או רגש או טאקט. פשוט- לא יאומן שיש מטפלים כאלה! ממש לא להאמין! בושה. תראי שרית- עברת פגיעות קשות בחייך לכן- את זו בודאי שתצלחי. הפסיכיאטר הזה נשמע מפוקפק. טוב שיצא מחייך.

היי.. תודה ..לך על התגובה תאמת , אני אכן מתקשה לראות את זה עדיין .. זה מרגיש לי הרבה באשמתי..:-( וזה עוד יותר מרגיש לי שאני לא יודעת .. כמו איזה "סינדרום האישה המוכה" .. שהבעל ..צועק ..כועס וכו' .. והיא ממשיכה להאחז בו להגיד "לא..אני מצטערת וכו'" .. כן ..מהצד זה נשמע הזוי ..איך שהוא התנהג .. ואולי אני מפחיתה מערך הדברים שקרו ..?.. כי אני עדיין מרגישה תלות רגשית אלייו ?.. כי כל הפגיעות שחוויתי עד היום ... טלטלו אותי לחלוטין ?.. לא יודעת , אני חייבת להתגבר עלייו , היום אני אמורה לפגוש אותו פנים מול פנים לפגישת סיכום אחרונה , היו כאלה שאמרו לי "הי .. למה את הולכת בכלל, הוא לא שווה את זה ?.." אבל , אני לא מסוגלת לסיים את הקשר בצורה כזו נוראית .. הוא באמת נהג בצורה חסרת אחריות , אבל אולי אני הובלתי אותו לזה ?.. לא יודעת . אולי אעדכן את רוח הפגישה שחוויתי . בכ"ז ..תודה על מילות העידוד שלך .. יהיה בסדר?..:-) מקווה .. יום נפלא. שרית